“אָנֹכִי, אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי, אַעַלְךָ גַם-עָלֹה; וְיוֹסֵף, יָשִׁית יָדוֹ עַל-עֵינֶיךָ” (בראשית מו:ד)

אחרי שחנוכה עבר, אנו מרגישים קצת אובדי עצות ובלתי מוגנים ללא אותם נרות נערצים, שנתנו לנו תחושה של יכולת להתגבר על יריבינו, כנגד כל הסיכויים, לעבוד את ה’. עם זאת, כשאנחנו לומדים את פרשת השבוע אנו מוצאים את יעקב אבינו נאבק ברעיון שהוא צריך לצאת לגלות. ה’ מתגלה בפניו ומנחם אותו בכך שה’ בעצמו ילך עמו לגלות. זה דורש הסבר. כיצד יתנחם יעקב רק בגלל שגם ה’ ייצא לגלות? איך זה משפר את חלקו של יעקב? תאר לעצמך אם מישהו שמע שבנו יכנס לכלא, ומי שהודיע לו על כך אמר לו, “אל תדאג, גם אני אהיה שם.” כל זה עלול רק להוסיף צער!

השנה בחנוכה שמעתי הסבר חדש לגבי מה נרות חנוכה מייצגים. הם מייצגים את חנוכת האור הגנוז העתידי. אמנם זה היה לפני זמן הישועה, כשהיינו עדיין בגלות, ולמרות שהמכבים הצליחו, ההידרדרות של העם היהודי נמשכה עד חורבן בית המקדש. אולם אפילו במעמקי הגלות היוונית, אור הישועה היה נוכח זמן מה. זה היה נצוץ של ישועה, באמצע הגלות.

השפת אמת מסביר שכאשר ה’ הולך איתנו בגלות, זה מעניק לנו את היכולת לחיות חיים יהודיים בעולם חדש לחלוטין. זו, במובן מסוים, תחילת הישועה. לדוגמא, כאשר הגיעו היהודים לאמריקה כפליטים לאחר מלחמת העולם השנייה, רוב האנשים הניחו כי לא ניתן שהיהדות הדתית תשגשג באמריקה. אולם כעת, כשעברו כבר עשרות שנים, ה’ הפך את חוסר האפשרות למציאות אמיתית (אין דוגמא טובה יותר מסיום הש”ס ביום רביעי הקרוב). זו המשמעות של “ה’ איתנו בגלות.” בעוד יעקב אבינו הבין שהוא צריך לרדת למצרים, הוא פחד שהוא לא יכול לעשות את זה. ה’ אמר, “אני אהיה שם איתך, כדי לעזור לך ליצור דרך תואמת לעם היהודי לשרוד, אפילו במצרים.”

עם חנוכה מאחורינו, אנחנו מסתכלים קדימה לימים הקרים של החורף, ואנו מנסים למצוא דרכים לקבל השראה. עלינו לדעת שה’ אמר ליעקב ולכל צאצאיו שלא משנה מה האתגרים העומדים בפניכם, אני נמצא איתכם כדי לעזור לכם להתקדם. לאחר החדרת חנוכה בלוח השנה שלנו, אנו יכולים אפילו להתחבר לאורות של משיח! בימים ההם בזמן הזה. אכן, יש אורות מזהירים אפילו בימים החשוכים של החורף.