“וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ, אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ” (בראשית יז:ה)

הגמרא אומרת: תני בר קפרא: כל הקורא לאברהם אברם – עובר בעשה, שנאמר: “והיה שמך אברהם” (בראשית יז ה). רבי אליעזר אומר: עובר בלאו, שנאמר: “ולא יקרא עוד את שמך אברם” (שם)  (ברכות יג:א)

עם זאת אנו רואים כי אפילו לאחר שה’ קרא ל”יעקב” בשם “ישראל”, עדיין קרא לו “יעקב”, וגם אנחנו מתייחסים אליו כאבינו “יעקב”. אנו משתמשים בשם “ישראל” כשמדברים על “עם ישראל” ולדברים מסויימים שעשה יעקב אבינו, אך שמו המקורי עדיין נשאר.

נניח בצד את השאלה ההלכתית מדוע מותר לקרוא ליעקב בשם “יעקב”, אבל חייבת להיות סיבה כלשהי מאחורי ההבד