שמעתי פעם אחת מרב מפורסם (שהיה נואם אורח במלווה מלכה שלנו) את השאלה הבאה: מדוע צריכות להיות כל כך הרבה קבוצות שונות בכלל ישראל. לאשכנזים יש דרך אחת לשרת את ה’, וכך גם לספרדים, לתימנים, ולחסידים יש לכל אחד את הדרך שלהם. מדוע איננו יכולים למצוא דרך מאוחדת לכולנו לעבוד את ה’? הוא ענה שאם מסתכלים היטב אין כמעט הבדל משמעותי בין אף אחת מהקבוצות הללו. זה אותו “בשר ותפוחי אדמה” – רק תבלינים שונים במקצת.

זו תשובה נחמדה מאוד, אבל ברצוני לשתף את התשובה של החפץ חיים לאותה שאלה. אני רוצה להקדים את זה בשאלה אחרת משלי. ההלכה קובעת שאם ישנם שני בתי דינים בעיר אחת, אין איסור שיהיו שתי מערכות שונות של הנהגות. בעוד שאם יש רק בית דין אחד, הרי שיש איסור של”לא תתגודדו”. נראה לי שההלכה צריכה להיות ממש הפוכה. אם יש שני בתי דינים שחולקים זה על זה, הדבר הוא כמו צבא חזק אחד נגד השני. בעוד שאם יש לך כמה אנשים פרטיים שעושים את שלהם, אין צורך שהרוב יהיה מודעים לכך כלל, לכן זה לא צריך להיות איסור?

החפץ חיים מסביר שאם מסתכלים על כוחות ההגנה של אומה, מוצאים את חיל האוויר, חיל הים, הנחתים והצבא. בכל אחד מאותם החילות יש יחידות התמחות – כל אחת נועדה להגן על המדינה מפני מתקפה מסוג אחר, ויש אפילו כאלה שהוכשרו להתקפה במידת הצורך. לטייס טוב אולי אין את סיבולת הנחוצה למלחמת גרילה. עם זאת, טייס זה יכול להפיל את מטוס האויב ממרחק רב ממנו.

כל הכוחות הללו מתאחדים בכדי לתת לאומה “כוח על”. כך גם, אומר החפץ חיים, לכלל ישראל יש שבטים שונים, ולכל שבט יש דרך מסוימת לשרת את ה’ שנכונה בדיוק להם אך אינה מתאימה לשבט אחר. (האריז”ל אומר שיש למעשה 12 גרסאות שונות של תפילה, מכיוון שלכל שבט הייתה דרך משלו לדבר עם ה’.)

אני חושב שכל זה נכון רק אם יש מפקד ראשי אחד שכולם צריכים לציית לו. מפלגים קטנים לא מורשים שעושים מה שהם רוצים בלי להיות משועבדים למפקד הראשי הם בוגדים. לכן נדמה לי כי לקבוצות שונות כשכל אחת תחת דגל של בית דין אמיתי אין איסור של לא תתגודדו, ואילו תנועות חברתיות שאינן חלק מענף אמיתי של כלל ישראל, למעשה הורסות את היופי והאחידות של כלל ישראל.

שמעתי פעם אחת מהרב יצחק ברקוביץ שאלה מעניינת. הגמרא לומדת שתי הלכות שונות מתוך הפסוק “לא תתגודדו”. האחד: שלא יהיו חילוקי דעות באיך לעבוד את ה’ (האמור לעיל). שנית: אסור להטיל מום בגופו כדי להראות אבלות על נפטר. יכול להיות שלשתי ההלכות יש רעיון משותף. הוא הציע שהרעיון המשותף הוא להרוס את הגוף. יש הרס של “צלם אלוקים” הגדול יותר – האומה שלנו, והרס של “צלם אלוקים” של האדם עצמו.

שנזכה כעת, שעבודתנו על שנאת חינם בשלושת השבועות הקודמים תניב פרי, ונמשיך קדימה בתשובה שלנו לקראת ראש השנה, לא רק כדי לסבול את ההבדלים אלא להעריך אותם ולקבל אותם בלב שלם.