וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֹתוֹ; וַתִּקָּהֵל, הָעֵדָה, אֶל-פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד. (ויקרא ח:ד) 

כאשר משה רבינו משח את אהרן ואת בניו והלביש אותם את בגדי הכהונה, הוא הצטווה להקהיל את כל בני ישראל כדי שיצפו במאורע. שואל הנצי”ב- מדוע היה צורך לאסוף את כל בני ישראל לאירוע של משיחת הכהנים? הרי  אירוע זה היה, לכאורה, רלוונטי עבור הכהנים בלבד? מדוע צווה ה’ שכולם יהיו נוכחים?

הנצי”ב עונה על שאלתו על ידי עקרון שהוא גם יסוד של אמונתנו בתורה מסיני, אשר בה כלולה גם התורה שבעל פה. משה רבינו היה צריך להקהיל את כל בני ישראל כדי שיראו איך הוא מקיים את המצוות הכתובות בה. ובמצווה ספציפית זו דווקא, הם יראו כיצד הוא מקיים את המצוות לפי מסורת התורה שבע”פ ולא לפי פירוש המילים בלבד. זהו מסר חזק עבור בני ישראל,שיראו שאפילו משה רבינו, שהבין יותר מכולם את פירוש המילים שבתורה, לא יכול לקיים מצוות בצורה הנכונה ללא הסברי התורה שבע”פ.

בליל הסדר, לכל משפחה ישנם מנהגים ומסורות אותם היא מקיימת באהבה במשך הערב. לפעמים נדמה לנו שמנהגים אלו אינם ממש “תפורים” על השולחן ערוך…ובכל זאת, אנו לא סרים מהם (אלא אם ישנה הוכחה ברורה לכך שמקורם, אכן, בטעות.)  כשאנו מתכוננים לליל הסדר, עלינו להתחזק גם בקיום מנהגינו הקדושים, שהם- במובן מסויים- התורה שבעל פה שלנו, שנמסרה לנו מדור לדור. כשאנו מקיימים את מצוות “והגדת לבנך” על ידי סיפור יציאת מצרים לבנינו ובנותינו, עלינו גם לזכור להעביר להם שמנהגינו, למרות שהם לא “מסיני”, הם עדיין חלק מתורתינו.