ישנו ביטוי באנגלית “Finders keepers, losers weepers.” או בקיצור, “מצאת, הרווחת”. המסר של משפט עממי זה הינו שלכאורה אין שום סיבה לוותר על משהו ש”מגיע לך” מפאת היותך מוחזק בו.

אבל וויתור זה הינו בדיוק מה שמתואר בפרשתינו:

וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב (דברים ו:יח)

רב שמשון רפאל הירש מסביר שבפסוק זה הקב”ה דורש מאיתנו להתנהג ברמה אחת מעל המינימום. “ישר” הינו תיאור של המצב הפשוט והנכון, כגון החזרת חפץ שאינו שלי, או הנאה מכספים שהרווחתי ביושר. לעומת זאת, “טוב” מתייחס לרמה התנהגותית מעל “ישר”.  “טוב” הוא תיאור של דברים שהקב”ה באמת מרוצה מהם. לדוגמא, ראובן הוא בעל שדה. ראובן רוצה למכור את שדהו לשמעון, חברו. אבל גם שכנו של ראובן, לוי, מעוניין בשדה. על אף שההחלטה היא של ראובן בלבד (“ישר”), בכל זאת, ההתחשבות בלוי ונתינת אפשרות לו להתרחב לתוך השדה הסמוך היא עשיית ה”טוב”.

רעיון זה של “טוב” הוא הרבה יותר מקו מנחה במכירת שדות. נתאר לעצמנו  מקרה בו ראובן אינו מצליח להחזיר חוב לשמעון, ובתגובה, שמעון גובה את שדה ראובן הממושכן. לאחר פרק זמן, ראובן מצליח לגייס את הסכום הנדרש כדי לפרוע את חובו. היינו חושבים, שמכיוון ששמעון לקח את השדה בעיסקה כשרה לחלוטין, השדה היא שלו, והוא לא מחוייב להחזיר את השדה לראובן. אבל מושג ה”טוב” אומר לנו ששמעון מחוייב להרשות לראובן לפדות את שדהו, ולא רק זה, אלא עם חיוך!

רובנו לא עוסקים במישכון שדות ועסקאות מורכבות בחיי היום יום. אז איך נממש רעיון חשוב זה במהלך יומנו ? על ידי התנתקות מראיה צרה של הדברים,ואימוץ ראיה כוללת ורחבה של ה”טוב” האמיתי.

דוגמא שאולי מוכרת לכל הורה: ילד אחד מסיים מבצע כל שהוא וזוכה בפרס – כדור, נניח. במקרה, זהו כבר הכדור השני שיש לאותו ילד, לעומת אחיו, שאין לו שום כדור. כשהילד השני מבקש את הכדור בהשאלה, הראשון “צודק” בסירובו, שהרי הוא הרוויח את כדורו ביושר. אבל ההורה, שמנותק מנגיעות אישיות, רואה את הדברים בראיה צלולה ורחבה. הילד הראשון אכן הרוויח את הכדור ביושר, אבל לאחיו אין אף כדור ולו יש שניים. עשיית ה”טוב” דורשת את ההשאלה.

אסיים עם השלכה מעשית לחיי היום-יום: לפעמים, אנחנו נדרשים להרתם למשימת צדקה כל שהיא או מבצע חסד זה או אחר, ותגובתנו (לפחות בלב) היא שאולי עדיף שהנתרם/נזקק ידאג לעצמו, וזהו. ברגעים אלו נזכור שאבינו שבשמיים צופה בנו ודורש מאיתנו לא רק את הישר, אלא גם את הטוב.