“וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ–פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם” (במדבר כ:יא)

כאשר אנו חושבים על מי מריבה, זה מזכיר לנו את חטאו של משה רבינו, שגרם לו לא להיכנס לארץ ישראל. עם זאת, בתפילת גשם שאומרים בשמיני עצרת, אנו אומרים: “על הסלע הך ויצאו מים”.

נראה לי קצת מוזר שכשאנחנו מבקשים רחמי שמים ומבקשים מים מה’, אנחנו מזכירים את האירוע שבו משה חטא בכך שהכה בסלע במקום לדבר איתו כדי להוציא מים מהסלע.

ברצוני לענות על שאלה זו על סמך רעיון של הנצי”ב. יש דיון שאחרי שנצטווה משה רבנו על ידי ה’ לדבר אל הסלע, מה הוא היה צריך לומר? במיוחד מכיוון שסלעים בדרך כלל לא מקשיבים לפקודות מבני אדם! הילקוט אומר שמשה אמור היה ללמוד שם, aaובאמצעות לימוד התורה שלו (או תפילותיו) הוא היה מוציא מים מהסלע.

מה המסר של לימוד או תפילה על הסלע בכדי להוציא מים? המהרש”א בקדושין מספר לנו שתפילה היא למעשה חלק מהמאמצים הקבועים שלנו להצליח בעניינינו השגרתיים. זה לא להרכיב משהו “על טבעי” על הטבע, אלא זה חלק מהמציאות הטבעית. לדוגמא, הרמב”ן בפרשת בחוקותי דן כיצד ארץ ישראל, כאשר עם ישראל חיים בה כפי שנצטוו עליה, באופן טבעי תשגשג על פי חוקי הטבע. הגמרא אומרת לנו שאם עומדים על הר הכרמל ומביטים אל ים כנרת, באר מרים נראית לעין. משמעות הדבר היא שבאר מרים הייתה תופעה טבעית של מקור מים שאליו ניגש כלל ישראל כל עוד שמרים הייתה בחיים. לאחר מותה היו למשה רבנו שתי אפשרויות – או להשתמש במקלו כדי להוציא מים בדרך נס, או ללמוד תורה או להתפלל ולהוציא מים באמצעות חוקי הטבע. אם היית שואל מהו קידוש ה’ גדול יותר: לעשות נס או לעשות דברים שפשוט מסתדרים באופן טבעי – רוב האנשים היו קופצים לבחור בנס. עם זאת החכם מבין שלעשות נס הוא “לאלץ את המצב”. הנס והקידוש ה’ האמיתי הוא כאשר כל המערכות הטבעיות עובדות ביחד.

לפעמים אנשים הולכים לבית החולים לבקר חולים ולאחר ששה חודשים רואים אותם בריאים. האורח מקבל השראה מההחלמה הזו, מכיוון שהוא יודע שהיו הרבה אנשים באותו מצב שפשוט לא שרדו. אבל הם לא מבינים שיכול היה להיות שהם עצמם נידונו לאותו חולי, אך תפילותיהם הצילו אותם כך שאפילו לא היו צריכים לחלות. אותם אנשים שבורכו שלא יושפעו מקורונה צריכים לחשוב שיכול מאוד להיות שבלי תפילותיהם לא היו ניצלים, כולנו צריכים להודות לה’ שבחסדו נצלנו, וזו הקידוש השם הגדול ביותר.