“וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים…” (שמות יט:ד)

רש”י מביא מחז”ל: “אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם שמא יזרוק בו חץ לפי שאין עוף אחר פורח על גביו לכך נותנו על כנפיו אומר מוטב יכנס החץ בי ולא בבני אף אני עשיתי כן”. והשאלה ברורה: ה’ יכול לעשות הכל, א”כ איזה סיכון אישי יש לו בהגנתו על כלל ישראל?

לפעמים אנשים עושים דברים שקשה להסביר לאחרים שאינם מודעים לרקע של הפעולות האלה. יש ששואלים “למה ה’ נושא פנים לכלל ישראל ?!”, מפני שלא יודעים את ההיסטוריה שהביאה את מערכת היחסים המיוחדת הזו, ולכן זה נראה להם כמו העדפה. אנו מוצאים את זה בפרשת השבוע שעבר כאשר ים סוף אומר “אלו עובדי אלילים, ואלו עובדי אלילים! למה אתה מציל את היהודים ולא את המצרים? “גם במדרש על פרשת נשא, אנו מוצאים בעניין ברכת כהנים ששואלים על הפסוק “ישא ה’ פניו אליך…”, הלא אין משוא פנים לה’?” והוא עונה, “כי הם מברכים אחר אכילת כזית, ואני רק ציוויתי להם לברך כאשר הם שבעים.”

גם כאשר אנו צודקים לחלוטין במה שאנחנו עושים, ואנחנו יכולים לענות על כל השאלות, עדיין הדבר יכול להיראות כאילו אנחנו עושים משהו לא בסדר. תאר לעצמך שאתה נוהג בנחל איילון ביום שבת עם בן משפחה בסכנה, שוכב במושב האחורי. בראש שלך אתה יודע שלא רק שה”חילול שבת” שלך מוצדק, אלא אתה גם מקיים מצוות הצלת נפשות. עם זאת, אלו הצופים שרק רואים אותך נוהג, זה נראה כאילו אתה מחלל שבת, כי הם לא רואים את החולה במושב האחורי. אם ניתנה לך הזדמנות להסביר, אתה יכול בקלות להוכיח שאתה נוסע לבית החולים, אבל עדיין יש תחושה לא נוחה בזמן הנסיעה בפועל. אף אחד לא יכול לפגוע בה’ ואין חיצים שמהם הוא יפחד. עם זאת, לפעמים, היחסים שלו איתנו עשויים, במובן מסוים, לשים אותו בסכנת חשש שהוא אינו הוגן. (לא שה’ צריך להוכיח את עצמו נגד אחרים.) הבעיה עם זה היא שאנחנו לא רואים התנהגות עקבית בבריאה כולה.

הרהרתי בכך; אמנם זה נכון, אבל למה להזכיר את זה בזמן קבלת התורה? היה צריך להזכיר את זה בזמן שה’ אכן עושה משהו שנראה לא הוגן, כגון הצלת עם ישראל ולא את המצרים בים סוף. נראה לי שהתשובה היא שסוג זה של התנהגות הוא תוצאה של מערכת יחסים, שהיא תוצאה של הנכונות של כלל ישראל ללכת ללא ספק אחרי ה’ במדבר, ולקבל את התורה בלי לבדוק מה יש בפנים. זה אכן מקדם מערכת יחסים ייחודית, ומסביר מדוע זה אכן “הוגן” ומדוע ה’ אינו דואג מה יאמרו או ירגישו הצופים – בדומה ליחסים בין אב ובן, שאינם מקבילים למערכת היחסים שיש לו עם אחרים.

פעמים רבות, אנו מבקשים מה’ למלא בקשתינו, אם כי אנחנו לא ראויים להם. נראה לי שכאשר אנו, בזמנים שונים, מראים את “האהבה הנלהבת שלנו לה’ “, אנו נביא לתגובה שווה או גבוהה מזו שהיא מתאימה.

השבוע, כאשר אנו מציבים את עצמנו לקבלת התורה, ה”התלהבות הלא רציונאלית” שלנו תביא תוצאות נהדרות.