יעקב אבינו חוזר על פעמיו כדי להציל את ה”פכים קטנים” שנותרו מאחור, ומסכן את עצמו בכך. המפרשים תמהים על התנהגותו. הרי הוא היה עשיר מאוד, אז למה לו להסתכן בעבור דבר שאין לו ערך כספי גדול ?

פעם שמעתי פנינת חכמה מהרב מרדכי גיפטער זצ”ל. “אנשים רגילים מתפעלים ממעשים גדולים. אנשים גדולים מתפעלים ממעשים קטנים.”

אדם רגיל ישים לב ליוצא דופן ולבולט. אבל להבחין בטיב הפרטים הקטנים – זה דורש לב רגיש ועין חדה. לדוגמא, אדם רגיל שסעד את ליבו, בהחלט יזכור את התחושה הטובה שהיתה לו מהתבשילים וגם את העובדה שהוא נהנה מאוד. אבל שף מומחה יזכור כל מנה וגם את אופי התיבול וההגשה. השף אינו יותר “גדול” מהסועד הממוצע, אך הוא מבחין בקפדנות יתירה בפרטים הקטנים.

מיהו אדם גדול ? אדם גדול מבחין בתפקידו בחיים, כמו שהשף בוחן מרכיבים. יעקב אבינו הבין שכל עושרו לא היה אלא “תבשיל” ענק ושכל מרכיב בו הוא חיוני, מהגדול ועד הקטן. יעקב אבינו, בעוד היותו רועה עבור לבן, הדגיש הבנה זו וטרח ארוכות וקשות שלא יירשם שום הפסד על חשבונו. גם לאחר יציאתו מבית לבן, יעקב אבינו שוב ביטא זאת והודה לקב”ה על כל הישגיו – איך שעבר את הירדן עם דבר מועט כמקל, ואיך שהשיג עכשיו שני מחנות.

הרי למדנו מיעקב אבינו, שכדי להיות בעל “ראש גדול” אנחנו צריכים דווקא להבחין בדברים הקטנים.