התורה מספרת לנו שכאשר יעקב התייעץ עם לאה ורחל על רצונו לברוח, הוא מספר להם תחילה איך הוא רואה שיחסו של אביהם כלפיו השתנה “רֹאֶ֤ה אָנֹכִי֙ אֶת־פְּנֵ֣י אֲבִיכֶ֔ן כִּֽי־אֵינֶ֥נּוּ אֵלַ֖י כִּתְמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם” (בראשית לא:ה). אבל למרות שה’ אמר לו במפורש לברוח הוא לא מתחיל עם מידע זה. החתם סופר שואל “למה יעקב התחיל דווקא עם ההערה הזאת, ולא עם צווי של ה’?” והוא עונה בצורה מפתיעה מאוד. אנחנו רגילים לחיות ולתת לחיות, ואנחנו רואים את המילה “שנאה” כמילה גרועה מאד. אנו משבחים אנשים שאין להם אויבים, שיכולים לסבול דברים בכל הנסיבות, וכנראה שאין להם שום רגשות שליליים כלל. אבל דוד המלך בתהילים אומר לנו כי זה לא בהכרח מה שה’ רוצה מאיתנו: “הלוא משנאיך ה’ אשנא ובתקוממיך אתקוטט: תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי” (תהילים קלט:כא\כב). בזה דוד המלך אומר לנו, כי חייבים אנו להרגיש רגשות שליליים עד כדי שנאה, עבור אלו שמחשיבים את ה’ כאויב שלהם. אבל זה באמת נשמע פלאי.

אם נתאר לעצמינו מישהו שהוריו נרצחו באכזריות ובמקרה אנו פוגשים את הרוצח הזה. האם אתה חושב שראוי לנו לעשות את המאמץ כדי להיות נחמדים אליו? הלא זה סביר יותר שמערכת היחסים שלנו איתו תושפע מכך שהוא רצח את הוריו של מישהו בדם קר? אני חושב שאנחנו יכולים להבין כי רגש כזה לא רק “אנושי”, אלא גם ראוי לחלוטין. (מה לעשות עם הרגש הזה הוא לא הדיון של מאמר זה).

לכן, ההכרה הדתית שלנו היא, כי ראוי לנו להיות אויבים עם אלה שהם אויבי ה’. מלבד זאת, כאשר יעקב אבינו הבין את ערכי לבן, והבנתו את הרוע של לבן הגיע לשיא שלה, באותו זמן, אומר החתם סופר, לבן גם הרגיש עד כמה הוא מתנגש עם יעקב. בדיוק בשלב זה, כאשר יעקב הגיע לרמה חדשה של קרבה עם ה’ על ידי רגשות אלו כלפי לבן, ה’ גילה את עצמו ליעקב בנבואה. ואמר ליעקב שהגיע הזמן לחזור הביתה.

כאשר הסיפור מסתיים, ההיפך הגמור ממה שהיינו חושבים, הוא מה שהתרחש בפועל. ההתנגשות בין אויבים מתעוררת, אבל עם זאת, קרב, או חלילה שפיכות דמים, נמנעת. במובן מסוים, אנו לומדים מזה החתם סופר כי “גדרות חזקות עושות שכנים טובים”. גם איך להגיב ליריבים יש ללמוד, כמו כל דבר אחר, מן התורה. גם בחיינו, מצבים רבים מתרחשים שבהם אנו רואים אנשים “מורדים נגד ה’ ” ואנחנו מחויבים להרגיש שנאה ורגשות שליליות כלפיהם. זה לא אומר שאנחנו צריכים לפעול לפי רגשות האלו, אבל אנחנו חייבים לשאוף להרגיש את ‘כאבו’ של ה’ כאשר אנשים רעים מחללים את עולמו.