אנשים רבים חולמים שאם היה להם את כל הכסף שבעולם, כל הבעיות שלהם ייפתרו. במציאות, אנו מבינים כי העושר באמת יכול להכשיל בני אדם. אנחנו שומעים סיפור אחר סיפור על אלו שזכו בלוטו וקיבלו מיליונים, ולאחר שנה או שנתיים מצאו את עצמם באותו מצב של עניות – או אפילו יותר נזקקים! בנוסף לזה, חז”ל אומרים לנו כי “הנסיון” של עשירות גדול יותר “מהנסיון” של עניות. כדי להגדיל את הבעיה, הגמרא בסוף מנחות (קי:א) אומרת לנו “אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את לבו לשמים” שאם נותן הרבה או קצת אינו העיקר, אלא כל עוד שהכוונה שלו שלמה וטהורה לעשות כפי יכולתו עבור ה’.

בפרשת השבוע, התורה מתייחסת לכתרים של הארון והמזבח רק פעם אחת, אבל מזכירה את הכתר של השלחן פעמים:

“וְצִפִּיתָ אֹתוֹ, זָהָב טָהוֹר; וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב, סָבִיב.” (שמות כה:כד)

“וְעָשִׂיתָ לּוֹ