ידוע היטב כי זה ששמו של משה רבינו לא הוזכר בפרשת השבוע היה עונש על תחנוניו לה’ להוציא אותו מן התורה ולא להשמיד את היהודים על חטא עגל הזהב, במקום הבחירה השנייה של השמדת היהודים ולרומם את שמו של משה בתורה. אבל מדוע נבחרה במיוחד פרשת תצוה להיות המקום ששמו של משה לא הוזכר?

בכל רחבי העולם, כאשר אנשים חשובים מגיעים לעיר, קטנים וגדולים באים לראות אותו. אנשים רבים זוכרים את הרגעים האלה כנקודות שיא בחייהם. באופן כללי, יחסי המפגשים האלו אינם בעלי ערך רב מלבד היותם זיכרון רב חשיבות. עם זאת, לפי התורה, לגבי הצפייה וההקשרות עם צדיקים ותלמידי חכמים, אנו מתבקשים להשתתף, ואנו מבינים כי זה באמת יכול להשפיע רוחנית באופן עמוק על מי אנחנו ומה אנחנו יכולים להשיג. למעשה, הגמרא (ערובין יג:ב) אומרת לנו “אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר’ מאיר מאחוריה ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי” – רבי אמר, זה שאני יותר חד מחברי מפני שראיתי את אחוריו של רבי מאיר, ואילו ראיתי פניו הייתי חד אפילו יותר. המפרשים מסבירים כי קשר זה לקדושה יכול למעשה להגביר ולשפר את יכולותינו הרוחניות. הרבי, כאשר הוא מפיץ תורה לתלמידיו, לא רק שהוא מקנה ידע, אלא גם משתיל בתלמידיו רמות גבוהות יותר של רוחניות.

התפארת שלמה מפרש הפסוק בתהילים: “אַתָּה, צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד” (קיט:ד), שזה מדבר על משה ולא על ה’. משה רבנו, כאשר תצווה את כלל ישראל את מצוות התורה, הם יקפידו יותר לשמור את ההלכות. הסיבה היא, כפי שאמרנו, שהקדושה של משה תשרה בהם את הרצון והיכולת לקיים את מצוות התורה. אם זה המקרה, כשחטאו ישראל עם עגל הזהב, כנראה שלמשה רבנו היה קצת חסר (ברמה שלו) בהעברת המצווה של עבודת אלילים לכלל ישראל. לכן, כאשר התורה מרמזת על המצווה של משה רבינו להפיץ את התורה לכלל ישראל עם המילה “תצוה”, שם אנו מוציאים את שמו של משה, כי הוא לא היה שלם כפי שהוא היה צריך להיות בהפצת התורה שלו.

רעיון זה נשמע נפלא, אבל מה זה קשור אלינו בחיינו האישיים. כשגדלתי, לימדו אותי שכאשר מדברים עם מישהו מסתכלים עליהם בעיניים ונותנים להם את מלוא תשומת לבך. כיום, אנחנו משוחחים ובאותו זמן משחקים עם הטלפונים שלנו, מקשיבים למוסיקה וכו’, ולא נותנים להם את מלוא תשומת הלב. אנחנו יכולים לחשוב שאנחנו מתקדמים כי אנחנו מרבים משימות, אבל במציאות, תקשורת חזקה היתה מעבירה את המסר שלנו יותר טוב באופן שתתקבל במידה הרבה יותר מלאה, ובטווח הארוך תציל אותנו הרבה…

שמעתי אנשים מצהירים על כך שאנחנו יכולים להקשיב לשיעורים, או באודיו או בוידאו, ושאין צורך להיות שם בעצמנו. אבל אחרים אומרים כי היכולת “לתפוס את הקדושה” באמצעות חיבור מרחוק כמעט שווה לאפשרות לתפוס את המחלה של האדם שאתו אתה מדבר בטלפון. הרב ברוודא זצ”ל אמר שכאשר אתה שומע הקלטה, אתה מקבל את המידע, אבל כאשר אתה שם ‘חי’, אתה גם מקבל את הנשמה.