וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה  לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי  יָרֵאָה וַיֹּאמֶר  לֹא כִּי צָחָקְתְּ׃ (בראשית יח:טו)

שרה צחקה בליבה ואמרה: “הייתכן שאזכה ללדת ילד כאשר גם אני וגם בעלי כה זקנים?”

נשאלת השאלה: כיצד ייתכן שאישה ברמה כל כך גבוהה כשרה הטילה ספק במה שאמר ה’, במיוחד כאשר כה קיוותה לזכות לילד? התשובה הפשוטה היא שהיא ראתה שלושה ערבים, ולא הייתה לה כל סיבה להאמין שהם שליחים מאת ה’. (גישה דומה נמצא בספורנו על פסוק זה.)

השר שלום מבעלז מציע הסבר מעניין מאוד המבוסס על תרגום יונתן. הפסוק (בראשית יח:י) אומר: “וַתִּשְׁמַע שָׂרָה פֶּתַח הָאֹהֶל”, ולאחר מכן ממשיך במילים “וְהוּא אַחֲרָיו”. הפירוש הפשוט הוא שהפתח היה מאחוריהם. אולם תרגום יונתן מסביר שהמילה “והוא” מתייחסת לישמעאל, שעמד מאחורי שרה והאזין לשיחה.

מאחר ששרה הבינה שישמעאל אינו רוצה שיהיה לה ילד, היא חששה שמא יטיל עליה עין הרע, דבר שעלול להזיק לילד העתיד להיוולד. לכן היא הגיבה כאילו היא מבטלת את הדברים ואינה מייחסת להם חשיבות. בדרך זו קיוותה למנוע מישמעאל להטיל עליה עין הרע. אולם אם זו הייתה כוונתה, מדוע הקב”ה מתח ביקורת על תגובתה?

הרבי הסביר שיש לשאול: מתי יש מקום לחשוש מעין הרע? חשש כזה קיים רק כאשר דבר מה מתרחש בדרך הטבע. אולם במקרה זה ההבטחה באה ישירות מן הקב”ה עצמו, ולכן לא היה לשרה ממה לחשוש. משום כך היא נתבעה על כך שחששה מעין הרע במקרה זה.

ייתכן שזהו מסר שעלינו ליישם בחיינו שלנו. פעמים רבות אנשים חוששים שהתנהגות המבליטה את יהדותם ושמירת המצוות שלהם עלולה לגרום לחילול ה’ או לחשוף אותם לעין הרע. אולם כאשר דבר מסוים נדרש על פי ההלכה, אין לנו אפשרות לוותר עליו בגלל חששות כאלה.

לדוגמה, אם מישהו מגיש לך מאכל שאינו כשר, אינך חייב לאכול אותו. אפילו אין צורך להסביר מדוע, שכן מדובר בעניין שאינו נתון למשא ומתן: יהודי אינו רשאי לאכול מאכל שאינו כשר נקודה. כאשר מקיימים את מצוות התורה, אין מקום לחשש של חילול ה’ או עין הרע רק משום שלא מוצא חן בעיני אחרים.

ברצוני לשתף סיפור מרתק שסופר על ידי אביו של חבר שלי, רב בשווייץ. חברי עמד עם אביו כאשר אחד מבני הקהילה ניגש אליו עם שאלה. הוא למד לאחרונה גמרא המספרת על אמורא שקרע בגד אדום מעל אישה משום שסבר שהיא לבושה באופן שאינו צנוע. לאחר מכן התברר לו שהאישה אינה יהודייה, והוא שילם פיצוי משמעותי הן על שווי הבגד שנקרע והן על הבושה שגרם לה.

אותו אדם שאל: “כיצד היה לו לקרוע את הבגד מעל האישה? מדוע אין בכך חילול ה’?”

השיב הרב: “אם זה מה שההלכה מחייבת, אין בכך חילול ה’.”

האיש קיבל את התשובה והמשיך בדרכו. לאחר מכן שאל חברי את אביו: “איזו מין תשובה זו?”

השיב אביו: “ליהודי גרמניה יש אמונה פשוטה בה’. אם ההלכה אומרת שמשהו מותר, הרי הוא מותר; ואם היא אומרת שמשהו אסור, הרי הוא אסור. אין להם את השאלות שמטרידות אותך. לכן, אם ההלכה קובעת שאין כאן חילול ה’, הם אינם תופסים זאת כחילול ה’.”

לרבים מאיתנו עדיין יש דרך ארוכה עד שנפתח את אמונת החכמים שאנו אמורים להיות בעליָה. עלינו לבטוח בכך שאם ההלכה מלמדת שדרך מסוימת היא הנכונה, הרי שזו אכן הדרך הראויה ועלינו ללכת בה.

יהי רצון שהאמונה שלנו בתורה, בהלכותיה, וברבותינו תביא לנו את הישועה השלמה, בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו. אמן.