איש לפי אכלו

וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי־אׇכְל֖וֹ לָקָֽטוּ׃ (שמות טז:יח)

יש הרבה אנשים שאמרו את פרשת המן ביום שלישי האחרון, כדרך להביא יותר השתדלות ראויה? או שזה רק חלק מקריאת שנים מקרא של הפרשה?

הגמרא אומרת, “תנו רבנן ‘לחם אבירים אכל איש’ (תהלים עח:כה) לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי ר”ע וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להם צאו ואמרו לו לעקיבא עקיבא טעית וכי מלאכי השרת אוכלין לחם והלא כבר נאמר ‘לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי‘ (דברים ט:ט)  אלא מה אני מקיים ‘אבירים’, לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים” (יומא עה:ב). הרב גדליה שור מסביר שבנושא המרכזי אין ויכוח. שניהם מסכימים שהמלאכים אוספים כוח מהשכינה. זו רק שאלה של כמה פיזית הייתה האנרגיה. (ניתן להשוות זאת לתכונות של מים, שהם מוצקים מתחת ל0 C°, גז מעל ל100 C°, ונוזל ביניהם. עם זאת, זה תמיד עדיין H₂0).

נדמה לי שהרמה הרוחנית של האדם קובעת כמה מחיוניות המזון הוא יספוג בפועל. אפשר ללכת לבית המרקחת ולרכוש כל מיני תוספי מזון שיעזרו לך להפיק יותר תזונה ממה שאתה אוכל. כך גם אדם שגופו רוחני יותר יכול לקבל כוחות פיזיים ורוחניים, יותר מאחרים שאוכלים את אותו האוכל (ראה רבי חיים מוולוז’ין על אבות ג, ג).

לאחרונה, בעולם הסגולות בו אנו חיים, נהוג שבמקום לומר את ברכת “ברך עלינו” בכוונה כדי להתברך בפרנסה, נשארים לאחר התפילה לומר את פרשת המן. אמירת פרשת המן בהחלט מכילה בתוכה את היכולת לקשר מישהו עם ה’ ולקבל פרנסה טובה, אבל זה לא סוף הסיפור.

פעמים רבות שואלים אותי, “כמה אני צריך להתאמץ בשביל הפרנסה?” ברצוני להפיק לקח מהדרך בה ירד המן. בעוד שיש יוצאים מן הכלל, באופן כללי, אנשים שחוטאים מנותקים יותר מה’, ואלו שחוטאים פחות, מחוברים יותר לה’. כאשר אנו מסתכלים היכן ירד המן, מי שהיה להם קשר גדול יותר לה’ לא היה צריך ללכת כל כך רחוק כדי לאסוף את מנתם. ואילו אלה שהיו פחות מחוברים נאלצו לנסוע מרחק גדול יותר כדי להשיג את אותה כמות פרנסה. במילים אחרות, רמת האמונה והביטחון של האדם, והיחסים שלו עם ה’, קובעים אם צריך 6, 8 או 10 שעות ביום כדי להשיג את אותה מידה של יציבות פיננסית.

יש סיפור על אדם שהיה זקוק לכסף, ותוך כדי הליכה עם חברו הוא העיר, “אם ה’ רצה שיהיה לי כסף, הוא היה שולח לי אותו”. ועל כך ענה חברו, “אולי כדאי לקנות כרטיס לוטו?” כשהמשיכו ללכת הם מצאו במקרה כרטיס לוטו על המדרכה. החבר אמר, “הנה כרטיס לוטו – קח אותו!” על כך אמר האיש, “אם ה’ היה רוצה לתת לי פרנסה, הוא היה שם את הכרטיס ישירות בידי!”

האם הוא צודק?

התשובה תלויה במי אתה. אני מאמין שהרמה של רוב האנשים דורשת שכאשר מגיעה להם הזדמנות, הם חייבים לקחת תפקיד פעיל ואחריות. אפשר להשיג, לדעת רבים, את רמתו של רבי שמעון בר יוחאי ושיקרו לו ניסים. עם זאת, רבי שמעון עצמו לא התרשם מנס. אם נס ירשים אותך, עדיין לא הגעת לרמה הזו. לכן, אם באמירת פרשת המן אנו מחדירים בעצמינו את מוסר הביטחון, אז זה אכן יכול להביא את הברכות שמתפללים עליהן.