“כִּ֣י ׀ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת־כָּל־מַגֵּפֹתַי֙ אֶֽל־לִבְּךָ֔” (שמות ט:יד)

חלק מהקרבות הגדולים ביותר שאיתם אנו נאבקים הם הקרבות הפנימיים שלנו. הרגשות שלנו דוחפים אותנו לכיוון אחד והשכל שלנו מניע אותנו לכיוון אחר. לפעמים ההרגלים שלנו מושרשים כל כך חזק שהם כנראה מכריחים אותנו לעשות את ההפך ממה שאנחנו יודעים שנכון.

הייתה לי חוויה כזו פעם בשנת 1978 כשנוכחתי בתיאטרון מיוחד שהסרט מוקרן 360° סביב. הקהל היו שקועים לחלוטין, והרגישו כאילו היו ממש נוכחים בסרט. כולם עמדו במרכז החדר, ולפניהם היו סורגים להחזיק בהם כדי לייצב את עצמם. כשהסרט התחיל, אנשים הרגישו כאילו הם נוסעים בכבישים מהירים או מתעופפים בשמיים; מי שהיה צופה בקהל במקום בסרט, היה רואה אנשים מתנדנדים מצד לצד בתגובה למה שהם רואים. הגמר הגדול היה נסיעה על כבאית: בזמן שרכב הכבוי דהר ברחובות העיר לעבר שריפה, ילד קטן נכנס לרחוב מול המשאית; הנהג הטיח את הבלמים וגרם למשאית להגיע לעצירה צווחנית. בתיאטרון כשליש מהקהל נפלו על הרצפה! הם אולי הרגישו מטופשים יותר מהאחרים שלא נפלו, אבל כולנו בחדר חווינו איזשהו טלטלה למרות שידענו שזה לא אמיתי. למדתי מזה שאני לא שולט על עצמי כמו שחשבתי.

חז”ל אמרו “כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר” (יומא פו:ב), שאנשים שטועים וחוזרים על אותם חטאים יכולים להגיע למצב שהחטאים נהיים כה רגילים שהם יכולים אפילו להרגיש שאין להם שליטה על מעשיהם. עם זאת, מלמדים אותנו כי אנו אחראים, כי הרשינו לעצמנו להיות “מאומנים” באופן שהפך את החטאים הללו ל”טבעיים”. הרמב”ם בהלכות תשובה (ג:ו) כותב על רעיון זה, שייתכן שיש מצבים בהם אדם יעבור על חטאים שאינם בשליטתו, ובכל זאת הוא ייענש שעשה אותם.

רעיון זה נראה בדרך שה’ היקשה את לב פרעה, שלקח ממנו את בחירתו החופשית. עם זאת, פרעה עדיין נענש על עקשנותו, למרות היעדר הבחירה החופשית. יש המסבירים את הפסוק “אני שולח את כל מכותי אל לבך…” כמעיד על כך שמכה מסוימת זו הייתה הראשונה שבהן הוא הקשה את לב פרעה, ובכך לא נתן לו אפשרות לבחור. מלבד הנזק שנגרם על ידי המגפה עצמה, פרעה נענש בלב קשה.

ישנם מקרים בחיינו בהם ראשנו אומר לנו לעשות דבר אחד וההרגלים שלנו מובילים אותנו לעשות משהו אחר. אנו צוחקים מ”פרעה בפיג’מה באמצע הלילה”, אולם אנו בעצמנו עלולים ליפול באותה צורה. פעם חייתי בשיחה של הרב שלמה ברבדה זצ”ל. הרב ברבדה אתגר את הנוכחים באופן הבא: “מי שיכול להתפלל שמונה עשרה שלמה בלי להרים את מבטם מהסידור שלהם אפילו פעם אחת, אני אתן להם מאה דולר”. אף אחד נענה לאתגר. הרב ברבדה אמר שזו לא אשמתו של אף אחד שלא יכולים להתפלל בצורה כזו, התרגלנו כל כך להסתכל מסביב, שאנחנו כבר לא לגמרי שולטים על האופן שבו אנו מתפללים. הוא גם אמר שיש לנו את היכולת לשנות את עצמנו כדי לכוון יותר בתפילה שלנו – אבל אנחנו פשוט לא יכולים לשנות הכל בבת אחת.

כשאנחנו קוראים את פרשיות של שובבים (פרשת שמות עד אחרי פרשת משפטים), אחד המסרים העיקריים שאנחנו אמורים ללמוד הוא לעצור ולחשוב לפני שאנחנו עושים. במצרים היהודים פיתחו מנטליות של עבדים, ובסופו של דבר הסתגלו למצבם, וככל שהרגישו יותר נוחים עם מעמדם הנמוך, הם אפילו הפסיקו לחשוב מה זה באמת להיות אדם חופשי.

שה’ יעזור לנו לעצור ולחשוב מי ומה אנחנו באמת יכולים להיות, ולא להיות מרוצים ממה ואיפה אנחנו נמצאים עכשיו.