וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים (בראשית כה:כז)

ר’ אלי’ לופיאן הסביר בדרך משל: אם נשאל איזה מישהו: “סליחה אדוני האם אתה אוהב דגים?” והוא יענה: “מאוד אוהב”… הרי שיש כאן משהו לא ברור, אם באמת הוא היה אוהב דגים, הוא היה אוכל אותם?! אלא הוא אוהב את עצמו, וכשהוא אוכל דגים – טעים לו! אם הוא אכן אוהב את הדגים, סביר להניח שהוא ישמור אותם באקווריום ויעמוד בראש תנועת “שמירת חיי הדגים”.

הגמרא בקידושין אומרת לנו שכדי לקדש אשה צריך לתת לה משהו שווה פרוטה (לקידושי כסף). אולם ההלכה היא שאם החתן הוא אדם חשוב, כזה שאחרים יתכבדו בכך שיקיימו עמו קשר, אז גם אם היא תיתן לו משהו, היא תהיה מקודשת לו. הסיבה היא שבנתינת הנאה לאדם חשוב ישנו ערך כספי וזה כאילו הוא נתן לה משהו.

זה מומחש על ידי סיפור מפורסם על ראש ישיבה בארה”ב בשנות ה-60. אדם עשיר מאוד ניגש לראש הישיבה ואמר: “אני יודע שהשבוע אתה תהיה מסדר הקידושין בחתונה ברמה מאוד גבוהה. אם אתה, בדרך העליה לחופה, תעצור ליד מקום מושבי ותלחץ את ידי, אני מוכן לתרום למוסד שלך צ’ק של 10,000 דולר שיהיה מוכן בידי באותה עת!” (מי נותן למי וכמה זה שווה?) ראש הישיבה דחה את העסקה ה”גדולה” הזו.

אומר ר’ אלי’, “יש קושי בפסוק כיצד חיכה יעקב להתחתן עם רחל. התורה מספרת לנו “ויהיו כימים אחדים באהבתו אותה”. אבל להיפך: אם אוהבים מישהו וצריכים לחכות שבע שנים בשבילם, זה צריך להיות כואב עד מאוד ולהרגיש כמו פרק זמן ארוך מאוד!” הוא עונה על שאלה זו ברעיון שהצגנו בעבר. למי שמתחתן עם אישה כדי להנות ממנה, שבע שנים הן נצח. אבל, כאשר יש אהבה אמיתית, כלומר שמצפים לתת בנדיבות לבן\בת הזוג, אז ההמתנה הופכת לנסבלת, אפילו עד כדי כך שזה יכול להרגיש כ”ימים אחדים”.

חשבתי על הרעיון הזה פעמים רבות והשנה הייתה לי שאלה לגביו. גם אותם צדיקים גדולים שבאמת אינם מעורבים בהנאות עולם הזה היו חסרי סבלנות ומודאגים לגבי ביאת המשיח. אני לא מאמין שהסיבה שהם רצו שהמשיח יבוא הייתה בשביל סיפוק אישי. אז איך ר’ אלי’ יסביר את התופעה הזו? אני מאמין שהתשובה היא הבנת תהליך ההמתנה. אם כל מה שאדם עושה זה לשבת ולחכות, זה באמת בלתי נסבל! שמעתי שמנהגה של כלה ביום חתונתה הוא להתעורר מוקדם בבוקר ולהקדיש שעות על גבי שעות להתכונן לאירוע באותו ערב. למעשה, אם הייתם שואלים את הכלה אם היא תרצה יותר זמן, היא בטח הייתה מקבלת את זה, כי היא מבינה שככל שהיא מתכוננת יותר, היא תשמח יותר את החתן שלה. למרות שהיא לא יכולה לחכות לחתונה, יחד עם זאת היא מעדיפה לדחות אותה קצת כדי שיהיה לה יותר זמן להתכונן.

למרות שהגדולים שלנו חיכו בקוצר רוח לביאת המשיח, הם הבינו את העיקרון שאמר הרב ישראל סלנטר, “אם הייתי שומע שמשיח בא, הייתי רץ לכיוון השני כדי לתת לעצמי עוד קצת זמן להתכונן.” התפקיד שלנו בזמן ההמתנה לכל דבר טוב בחיים הוא להכין את עצמנו כמה שאפשר למתנות שה’ מעניק לנו.