“נאמר תועבה בעבודה זרה שנאמר (דברים ז:כו) ולא תביא תועבה אל ביתך וגו’, ונאמר תועבות בגסות הרוח שנאמר (משלי טז:ה) תועבת ה’ כל גבה לב” (תנא דבי אליהו רבה  פרשה לא)

מסופר על חסיד שהלך לרבי שלו לבקש עצה. הוא הסביר לרבי שהוא נגוע בגאווה, והוא ניסה פעמים רבות בדרכים שונות לעבוד על תכונה שלילית זו. הרבי חשב על זה ואמר, “שב כאן בחלק האחורי של החדר, ובע”ה עד סוף היום אני אביא איזו עצה שתעזור לך”. האיש לקח ספר תהילים והתיישב בחלק האחורי של החדר, מחכה לקבל עצה חשובה זו מרבי היקר שלו. לאחר זמן קצר בלבד נכנס אדם ובכה אל הרבי על מצוקתו. הייתה לו בת בגיל נישואין, והדבר היחיד שעצר אותה משידוך טוב היה נדוניה. הוא הרגיש שאין לו ברירה אלא להבטיח יותר ממה שהוא יכול לעמוד בהוצאות ולהתחייב לסכום נכבד עבור חתן משובח. בעזרת השם, הם הצליחו למצוא חתן, כבר עשו לחיים, והחתונה הייתה אמורה להתרחש בקרוב. הקב”ה סידר הכל, רק ה”חלק האחרון בפאזל” עדיין היה חסר. הרבי שאל את האיש: “כמה כסף חסר לך?” והוא הגיב, “3000 רובל”. עם חיוך הרבי פנה לאיש בירכתי החדר ואמר לו: “הנה הזדמנות פז עבורך לתרום 3000 רובל להכנסת כלה!” האיש התעצבן ואמר לרבי: “אין לי בעצמי מספיק כסף לשים לחם על השולחן! איך אתה מצפה ממני לתת לאדם הזה כל כך הרבה כסף?” הרבי השיב: “נמצא דרך אחרת להשיג לאיש הזה כסף עבור נישואי בתו”, ותוך זמן קצר צבר את 3000 הרובלים.

עד מהרה נשמעה עוד דפיקה בדלת, והאב בית דין של העיר נכנס ואמר: “רבי, אני צריך את עזרתך! בבית דין יש לנו מקרה חמור מאוד והדיינים משני הצדדים שווים. האם הרבי יכול בבקשה להאיר את עינינו?” הרבי אמר, “תגיד לי את השאלה המדוברת ואני אראה מה אני יכול לעשות”. הדיין הסביר השאלה ואז הרבי אמר לאיש היושב מאחור: “האם תוכל להביא לנו הוכחה איזה צד צודק?” האיש עונה, “רבי, אני חייב לומר לך את האמת. לא סיימתי לימודי חדר. אני אפילו לא יודע איך ללמוד גמרא. אני מצטער, אבל אני לא יכול לעזור במקרה הזה”. הרבי אמר לדיין כמה אמירות קצרות שהטילו אור חדש על השאלה, ובהירות נוספת זו אפשרה לדיינים להבין לאיזה כיוון להמשיך.

כעבור זמן קצר נשמעה דפיקה נוספת בדלת, ואיש עסקים ידוע נכנס וביקש מהרבי עצה עסקית. איש העסקים הסביר את כל ההיבטים של הנושא שלו ואז שאל, “מה הדבר הנבון לעשות כדי להרוויח בטוח?” שוב פנה הרבי אל האיש בירכתי החדר ושאל: “איזו עצה יש לך לאיש העסקים המוערך שלנו?” האיש ענה: “רבי, לפרנסתי אני מוביל מים. אפילו חשבון פשוט קשה לי. אני לא מסוגל לתת עצות לאיש עסקים מנוסה!” הרבי נתן לאיש העסקים עצה מדהימה כיצד להשקיע, והוא יצא עם חיוך על הפנים.

לאחר כל זה פנה הרבי אל האיש מאחור ואמר: “אני מבין ממך שאין לך כסף, אתה חסר תורה, ואין לך חוש עסקי”. האיש ענה: “אכן.” ואז שאל אותו הרבי: “אז איך אתה יכול להתגאות?!”

אנחנו מצחקקים מהסיפור הזה וחושבים לעצמנו, “מה באמת עם האיש ה’בעל גאווה’ הזה?” אבל אם היינו כנים יותר עם עצמנו, היינו מבינים שהאדם הזה מייצג כל אחד ואחת מאיתנו. הפסוק אומר “תועבת ה’ כל גבה לב“. במבט ראשון כשאנחנו קוראים את הפסוק הזה, אנחנו יכולים להבין את הרעיון שלהיות בעל גאווה זה לא טוב. אבל האם זה באמת תועבה?

לדעתי הסיפור שהזכרנו לעיל מבהיר זאת למדי.

התורה מזהירה אותנו “ולא תביא תועבה אל ביתך“. המשמעות הפשוטה היא ע”ז, אבל המשמעות המובנת היא כל דבר שיכול לגרום למישהו לחטוא. אם אתה חושב שאפילו אם יהיה לך פיתוי עדיין תוכל לשלוט בעצמך, אני חושב שזה היבט של יוהרה שאחרים ימצאו מגוחך.