בדיקה פנימית לפני חיצונית

וְשָׁ֥ב הַכֹּהֵ֖ן… (ויקרא יד:לט)

הרמב”ן אומר לנו, על פי חז”ל, שיש צדדים של צרעת שהם “על טבעיים”. התפארת שלמה מעלה רעיון שלדעתי אנשים לא מודעים לו. כאשר חולים מגיעים לרופא להיבדק, רבים מהם מתלוננים שהם מרגישים שהתייחסו אליהם כמו לחתיכת בשר (יש רופאים שמנסים להתגבר על כך עם “גינונים חמים ליד מיטת החולה”). מנקודת המבט של המטופל, נראה שהרופא “יודע הכל” והמטופל נתון בידים של הרופא – למרות ששני הצדדים יודעים לחלוטין שהרופא הוא רק שליח ה’. פעמים רבות, הבושה של המטופל גדולה יותר מכיוון שהרופא מלווה בסטודנטים לרפואה, שגם רואים את המטופל במצב מאוד חשוף. הנצי”ב אומר שכך גם אצל המצורע: חז”ל דורשים מכהן שיהיה בעל נסיון מעשי (שימוש) עם כהן אחר לפני שיוכל להחליט אם זה נגע. משמע שעל המצורע לגלות את עצמו הן בפני הכהן והן בפני תלמידו. הנציב מסביר שזה חלק מתהליך הכפרה, לפי שהמדבר לשון הרע חשף אחרים. זוהי כפרה מידה כנגד מידה.

כל זה מנקודת מבטו של המצורע. אבל כיצד אמור הכהן לראות את עצמו כשהוא מחליט על טהרה או טומאה? בכוחו לעשות את חייהם של אנשים מאוד לא נוחים. ברור שכצאצא של אהרן הכהן, הוא ירגיש את כאבו של אחיו היהודי. ישנם מקרים מסוימים, בהם הכהן חייב לחזור ולבדוק את הנגע לאחר שבוע. התורה כותבת את המילים “ושב הכהן”. בעוד שהפשוט פשט הוא שהכהן ישוב לבדוק את הנגע, התפארת שלמה מפרש זאת כך שגם הכהן חייב לחזור בתשובה! אני חושב שהמסר כאן הוא שכדי לעזור למצורע לעשות תשובה, הכהן צריך לעשות תשובה בעצמו. לא די שהמצורע הזה ישב לבד כדי להרהר במעשיו באזור מבודד (מחוץ להשפעות סביבתו הרגילה) כדי להתחיל את חייו מחדש; אלא הוא צריך גם את המרץ מהכהן שעושה תשובה, כדי להניע אותו לשקם את עצמו.

זה מזכיר לי סיפור על מי שלא היה חסיד והפך בסופו של דבר לאחד האדמו”רים החסידיים הראשונים. רבי אחד אמר לו שתמיד יש משמעות עמוקה יותר לכל מה שקורה לנו. לאחר שהלך הביתה דפק שיפוצניק על דלתו ושאל: “יש לך משהו שבור שצריך לתקן?” האיש ענה, “לא, כל מה שיש לי בסדר גמור.” השיפוצניק ענה, “אני לא מאמין שזו אמת. לי נראה שאם תבדוק את כל החפצים שלך, תמצא כמה שצריכים תיקון”. הוא שלח את השיפוצניק לדרכו, אבל אז נזכר בדברי הרבי, “תמיד יש משמעויות עמוקות יותר לכל המפגשים שיש לאדם”. עכשיו הוא הבין שבדרך כלל אנחנו חושבים שאנחנו בסדר ולא צריכים לתקן שום דבר בחיינו. המסר של השיפוצניק היה: בואו נבחן את עצמנו ונראה שיש תחומים טעונים שיפור. מאותה הבנה הפך האיש לחסיד.

כך גם בחיינו, לעתים קרובות אנו מוצאים את עצמנו במצבים הדורשים מאיתנו לשפוט אחרים. בין אם מדובר בהורה השופט את ילדו, מעסיק שמעריך עובד, או בעל בית שמעריך שיפוצניק שעשה עבודה אצלו. עלינו לבדוק את עצמנו, “האם אנחנו גם פועלים כפי שאנחנו צריכים להיות?” כאשר אנו נמצאים בעמדה של החלטה שתשפיע על אחרים, עלינו לדעת שה’ שם אותנו במצב זה כדי להזכיר לנו לשפוט גם את עצמנו.

שנזכה להבין מושג שלמדתי פעם מראש הישיבה שלי באמריקה. כאשר אתה מצביע על מישהו אחר, יש שלוש אצבעות שמצביעות עליך!