וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת־הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ׃ (במדבר יג:ל)

בעוד שכמעט כל אחד ואחד רוצים לעשות את הדבר הנכון, לרבים קשה לקבוע מהו בדיוק הכיוון הנכון! למשל, נשאלתי את השאלה הבאה לא מזמן. סבתא מבוגרת ובתה, למרבה הצער, לא היו ביחסים טובים, אז הנכדים עזרו לסבתא שלהם בביתה. יום אחד קיבלתי שיחה דחופה מהנכד: סבתו ביקשה ממנו להביא אותה לעורך דין כדי שתוכל לשנות את צוואתה על ידי סילוק בתה כמוטבת והכנסת נכדיה במקומה! הנכד אמר לי, “אני מוכן לעשות כל מה שתחליט. רק תגיד לי מה הדבר הנכון! לעזור לסבתא שלי ולהרגיז את אמא שלי, או לסרב לבקשתה של סבתי ולהרגיז אותה?” (נראה שזה מצב שכל יפסיד!)

כיצד ניתן לקבוע מהי דרך הפעולה הנכונה במצב כזה?

אציג כלל אצבע כיצד לגשת להחלטות הללו, כאשר לא בטוח איזה יצר עומד מאחורי כל צד.

כלל זה בא לידי ביטוי בסיפור על הרב חיים מוולוז’ין. היה מי שהגיע לוולוז’ין כדי לגייס כספים למוסד הלימוד שלו. כיוון שנראה כתלמיד חכם אמיתי ובעל התנהגות נעימה, הוא הצליח מאוד במאמצי גיוס התרומות. אבל אנשים שמו לב שרב חיים לא נתן לו גרוש אחד. זה תמה את כולם, אבל איש לא העז לשאול את הרב מדוע הוא לא תרם בכלל. זמן קצר לאחר מכן, האיש הזה נחשף לא רק כמתחזה, אלא כמיסיונר עם בית ספר שמטרתו נערים יהודים. כאשר נשאל הרב חיים, “איך ידעת? האם היה לך רוח הקודש?” הוא אמר, “לא, זה היה למעשה מאוד פשוט. האיש ביקש ממני כסף, והרגשתי שמח לתרום לו. אולם, בדרך כלל כשיש הזדמנות לקיים מצוה ישנו יצר הרע שגורם להתעצלות בקיום המצווה. במקרה הזה, הרגשתי התלהבות גדולה יוצאת דופן, לפיכך הבנתי שזה בטח ה’יצר הרע’ שאומר לי לתרום, ולכן לא נתתי לו כלום”.

האלתר קלם (בחכמה ומוסר קע”ו) מדבר על אנשים שמרגישים שאין להם מה להציע ולכן מסתובבים בתחושת דיכאון. הוא דן בגישה הזו ומסביר שאנחנו מחויבים להילחם נגד זה מכיוון שזה אולי נובע מענווה מזויפת. הרגשת דיכדוך על עצמינו גורמת שלא נתלהב, ושלא ניצור מטרות של הישגים גבוהים.

המשך חכמה מסביר הסיבה שבני ישראל הרגישו שאינם מסוגלים לכבוש את הארץ. הם ראו שמשה עשה להם ניסים רבים והם נתנו אמון רב במנהיגם: “הוא כזה צדיק! הוא יכול לגרום לכל זה לקרות! אבל אנחנו לבד מה אנחנו שווים?!?” בסוף פרשת השבוע שעבר אלדד ומידד התנבאו שמשה לא יכניס את העם לארץ ישראל. העם הגיע אפוא למסקנה שבזכותם בלבד, בלי משה, אין סיכוי שיוכלו לכבוש את הארץ! לכן, כלב אמר, “לא, אנחנו נצליח! הכל ביכולות שלנו!” המשך חכמה ממשיך ומסביר שכאשר בני ישראל היו במדרגה נמוכה יותר במדבר, משה לא זכה לנבואה. אם כן, אנו רואים שבניגוד למה שבני ישראל חשבו, אפילו יכולתו של משה להצליח הייתה תלויה ברמת האמונה והביטחון שלהם. זוהי דוגמה לחשיבות להיות מודע למה שמניע את האפשריות שלנו.

אני מאמין שחשוב לנו להאמין שאנחנו יכולים להצליח בכל מצב שה’ שם אותנו. עלינו רק לוודא שנדע איזה יצר מדבר אלינו, על ידי הכלים שקיבלנו מרבותינו. אם נראה מיד שזה הדבר הנכון לעשות, תחשבו פעמיים!! ואם נראה שזה הדבר הלא נכון לעשות, תחשבו שלש פעמים!!!

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה!