ברור עד כאב

“…וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא” (שמות כא:יט)

אחד מתחומי הרפואה שזוכים לתשומת לב רבה כיום הוא שליטה על כאבים, כאשר הכאבים מטופלים כבעיות גופנית בפני עצמן. עולם הרפואה התמקד בעבר במחלות, למשל כשמשהו לא בסדר באחד האיברים שלנו, או התקפות ויראליות וחיידקיות בגוף. כאבים נחשבו רק ל”נזק נלווה”. אני רוצה לקחת צעד אחורה ולהרהר בכאבים באופן כללי. ה’ ברא את העולם ונתן לבעלי חיים חושים, שמהם יש לאנושות חמישה. מבין אלה, זה שיש לו את אזור התחושה הגדול ביותר הוא חוש המישוש. הריח מוגבל לאף; שמיעה לאוזניים; הטעם אל הפה; וראיה לעיניים. ואילו תחושת המישוש אינה מוגבלת למקום אחד בלבד, אלא קיימת בכל הגוף – מבפנים ומבחוץ – כאשר בחלקים מסוימים יש רגישות גדולה יותר מאחרים.

באופן כללי, אנו מבינים שמטרת חוש המישוש היא לתת לנו מודעות למה שסביבנו. למשל, אם אדם לא היה מסוגל לחוש כאב, הוא היה יכול לשים את ידו על תנור בוער ולא יבחין שידו נשרפת! באופן דומה, אדם יכול להישאר בקור יותר מדי זמן ולא ירגיש שהגפיים שלו סובלות מכווית קור.

אני זוכר שבתור ילד קטן הייתי משחק בשלג זמן ממושך, וכשחזרתי הביתה הידיים והרגליים שלי התחילו לעקצץ. אמא שלי ע”ה הייתה אומרת לי “ברוך השם, הכל עובד בסדר!”. זה היה מתסכל כי כשהייתי בחוץ, הייתי שקוע לגמרי במשחקים שלי והייתי קהה מהכאב. אבל עכשיו, כשהכיף הסתיים, שילמתי את המחיר בכך שחוויתי כאב.

עם זאת, כאב יכול גם להפריע לנו לעשות את מה שאנחנו רוצים לעשות. למשל, אדם שצריך סתימת חור בשן שלו; אנו מבקשים מרופא השיניים להזריק נובוקאין. זאת על מנת שרופא השיניים לא יצטרך להתמודד עם מטופל שזז בכיסא, מה שמקשה על ביצוע העבודה המדויקת שהוא צריך לעשות.

כאשר אנו מתמודדים עם כאבי רפאים, אנו מתמודדים עם כאב שאין לו מקור מובן, כמו למשל במקרה של אדם שנכרתה לו רגל, אך עדיין חש כאב באצבעות רגליו.

בפרשת השבוע נותן ה’ רשות לרופאים לרפא, במילים ” וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא”. יש רעיון מפורסם על ענין התרפאות שנמצא בספרי חסידות. בפרשת בשלח, כאשר אנו מדברים על ריפוי, כתוב “אני ה’ רופאך”. שם, אות פ אינה דגושה, ויש לפ צליל רך. בפרשת השבוע הפּ דגושה, בעל צליל קשה. בספרי חסידות נאמר שכאשר ה’ הוא המרפא, התהליך יכול להיעשות בצורה מאוד עדינה שאינה מציקה על מערכות הגוף – ולכן כתוב עם פ הרכה. אבל בפרשת השבוע, כאשר אנו דנים בהתרפאות מרופא בשר ודם, למרות שה’ מאפשר לרופא לרפא אותנו, תהליך הריפוי קשה הרבה יותר בהשוואה לריפוי מה’ – ולכן כתוב עם פּ הקשה.

אני רוצה להציע את הרעיון הבא: חלק מהמטרה של מחלה היא שה’ רוצה שיהיה לנו אי נוחות. יכול מאוד להיות שבגלל שלא נוח לנו, לכן נושיט יד לה’ לרפואה (ולא רק למשככי כאבים). אבל, במובן הרוחני, הכאב הוא חלק מהעונש שלנו, או שיש בו כדי לדרבן אותנו לשאוף להיות טובים יותר ולחזור בתשובה. (זה לא אומר שאין מקום לפי התורה לתרופות ומשככי כאבים).

שמעתי אנשים רבים אומרים על מצב הקוביד של היום, שזה רק כמו שפעת, וזה הפך להיות סתם הטרדה. אני לא מתכוון להתייחס לנושא הזה, אבל אני רוצה לומר הצהרה: גם אם זה רק הטרדה, זה הגיע כדי לגרום לנו לעשות משהו כדי לעזור לעצמנו להפוך לאנשים טובים יותר. ואם נעשה זאת, נוכל לזכות ב”אני ה’ רופאך” במקום שנצטרך ללכת לרופא ולסבול כל טרדה הנלווית לכך.