האמצעים חשובים כמו המטרה

וַיַּ֨רְא מֹשֶׁ֜ה אֶת־כׇּל־הַמְּלָאכָ֗ה וְהִנֵּה֙ עָשׂ֣וּ אֹתָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה’ כֵּ֣ן עָשׂ֑וּ וַיְבָ֥רֶךְ אֹתָ֖ם מֹשֶֽׁה׃ (שמות לט:מג)

בקידוש בבית הכנסת בשבוע שעבר, דיברנו על הנושא של כמה אנשים ותהליכים שונים מעורבים אפילו במה שנראה כדברים הכי פשוטים. ישנם שלבים רבים המעורבים בכל מה שאנו עושים בחיים.

אספר לכם ממה דאג משה רבנו במהלך בניית המשכן, על פי החתם סופר. משה רבנו התבונן בקפידה כיצד בצלאל, אוהליאב וכל עושי המלאכה ייצרו את הכלים והשטיחים למשכן. לאחר שסיימו, משה בירך אותם שהשכינה תנוח על פרי עמלם. החתם סופר אמר שהברכה שניתנה לא הייתה רק לאותם בעלי מלאכה שעיצבו ויצרו את הכלים והשטיחים, אלא גם לכל אנשי כלל ישראל שתרמו לבניין. הוא מציין שאם רוצים לייצר בניין קדוש, לא מספיק שכל בעלי המלאכה יעשו את מלאכתם “לשמה” כדי שתצליח, חשוב גם שהתורמים יתנו בטהרה. כאשר ראה משה שהשכינה מוכנה לנוח על כל הכלים, הוא הבין שלא רק כוונותיהם של בעלי המלאכה היו טהורות, אלא גם התרומות טהורות, ובכך היו ראויות שהשכינה תנוח עליהן.

שמעתי הסיפור הבא מחתנו של ראש ישיבה מפורסם בעולם. הישיבה הזו הייתה שרויה בחובות רבים (כמנהג כל הישיבות בעולם). נדבן לא דתי הציע לא רק להוציא אותו מהחובות, אלא לבנות עבורו בניין חדש, בעלות של יותר מ-10 מיליון דולר! התנאי היחיד שלו הייתה ששמו יוצב על הבניין. שראש הישיבה הרגיש שלא ראוי לשים את שמו של מחלל שבת על הבניין שלו, ולכן סירב לקחת את הכסף. אך כשהחמיר מצבה הכלכלי של הישיבה, פנה ראש הישיבה לרב אלישיב על מנת לאשר שהחלטתו שלא לקבל את הכסף ראויה. הרב אלישיב אמר כי על פי שורת הדין מותר לו לקחת את הכסף ואף לשים את שמו של הנדבן על הבניין, אך הראש הישיבה צדק בזה שלא קיבל את הכסף. להבנתי, תשובתו של הרב אלישיב הייתה שלראש הישיבה מוטלת אחריות לשמור על שלמותה ואריכות הימים של ישיבתו.

לרב שך היה נכד שהיה בכור, ולפדיון הבן הוא ביקש מהכהן השכן, לכהן בפדיון. לאחר מכן בקש הרב שך מהחזון איש ללוות את מטבעות הכסף האמיתיים שלו עבור הפדיון. החזון איש נתן לו את המטבעות, אך קבע שלא יאמר לכהן עד אחר הפדיון שהוא יקנה את המטבעות בחזרה, ויתן לו את ערכם (החזון איש רצה לוודא שהמטבעות נרכשו כהלכה. על ידי הכהן). זמן קצר לאחר הפדיון, ביקש הרב שך מהכהן לקנות את המטבעות בחזרה. הכהן ענה: “הם כבר לא ברשותי!” הרב שך היה המום, “איפה הוצאת אותם?” “מיד אחרי שקיבלתי את המטבעות, רצתי הביתה ושמתי אותם בקופת צדקה שלי”, אמר הכהן. הרב שך שאל, “למה עשית את זה?” “חז”ל אומרים שמי שחטא, יתן צדקה שיעזור לו לקבל כפרה. עם זאת, אם הכסף התקבל באופן לא חוקי, ייתכן שהוא לא יעבוד. כיוון שקיבלתי את המטבעות הללו ‘בצורה נקייה’, והיתה לי בעלות מלאה עליהם, נתתי אותם לצדקה בתקווה לקבל כפרה על חטאי”.

לעתים קרובות בעבודת ה’ שלנו, אנו חושבים שאנו עושים את הדבר הנכון, אך לא נראה שזה מניב תוצאות, ואנו תוהים מדוע. בפעם הבאה, כשאתה תוהה “איך זה שהתפילות שלי לא הניבו תוצאות?”, תחשוב איך הגעת לבית הכנסת. אולי הערת מישהו עם השעון המעורר שלך? נתקלת במישהו בדרך? יכול מאוד להיות שהדברים הקטנים שקרו בדרכך למקום התפילה הזה עלולים להרעיל את התפילות הללו עד כדי כך שהשכינה לא תנוח עליהן. זה שייך לכל המצוות שאנו עושים. יהי רצון שנזכה כולנו לכך שאפילו המעשים הכי קטנים שלנו שמביאות אותנו לקיום מצוות יהיו ללא כל היבט של חטא, ושהשכינה תנוח על ידי כך על המצוות שאנחנו מקיימים.