וַיָּ֣רַח ה’ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹ֒חַ֒ וַיֹּ֨אמֶר ה’ אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִ֠ף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כׇּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי׃ (בראשית ח:כב)

ה’ קיבל את קורבנו של נח עם הבטחה כה חזקה. הדעת שרגא שואל: מדוע הקרבן שלו היה כה גדול באופן שעורר תגובה חיובית כה חזקה?

הזוהר מלמד אותנו שהמבול נקרא “מי נח”, כי אם נח היה מתפלל על דורו, זה היה יכול למנוע את האסון הזה שהחריב את העולם. לכן נח, במובן מסוים, אשם בגרימת המבול.

הסיפור הבא קרה רק השבוע. יש לי חבר שהוא ר”מ בישיבה אמריקאית כאן בישראל. גיסו עובד בצה”ל במודיעין. לאחרונה הגיס נאלץ פעמים רבות לעבוד שעות נוספות, שכן חלק מהחיילים לא היו במקום שהם אמורים להיות, ובאחריותו להיות בטוח היכן נמצאים כל האנשים תחתיו כל הזמן. בשמחת תורה, נאלץ הגיס הזה ללכת ללשכת צה”ל עקב המצב, וכשהוא חזר הביתה, חבר שלי שקל להגיד לו “אתם במודיעין פישלתם”. אבל הוא נמנע, כי ידע שגיסו יגיב, “אתם פישלתם. אם הייתם לומדים ומתפללים כפי שהייתם אמורים, האסון הזה לא היה קורה!”

שמעתי פעם על רופא שהיתה לו התלונה הבאה: “רבים מהמטופלים שלי הם חרדים ודתיים, וכשהטיפול או הניתוח שלי מצליח, הם אומרים ‘ישתבח שמו! – תודה שהיית שליח נאמן של ה’!’ ובכל זאת, כשאני לא מצליח, הם נוטים להאשים אותי כאילו עשיתי משהו לא בסדר. מאיפה חוסר העקביות הזה?” לדעתי הרופא הזה זיהה חלק מהטבע האנושי שלנו. כשמשהו משתבש, אנחנו מחפשים “שעיר לעזאזל”. באמת שעלינו להבין שהרופא, בין אם הוא הצליח ובין אם לאו, הוא תמיד שלוחו של ה’.

המסר הוא לא שאנחנו לא צריכים להילחם באויבים שלנו, או להימנע מללכת לרופאים. עלינו לפעול באחריות בהתאם לעולם בו אנו חיים. אבל בסופו של דבר, הצלחת המלחמה או הרפואה תלויות ברצון ה’.

נחזור לפרשתנו. האם המבול היה אשמת נח או בני דורו? נח עבר תהליך במשך שנה שלמה, שלכאורה ‘ירד בדרגה’, שכן הוא טיפל בבעלי חיים במקום בבני אדם. בגלל עשיית החסד הזה של טיפול בבעלי חיים אחרים, נח היה אדם גדול בהרבה לאחר המבול ממה שהיה לפני המבול. זה העלה אותו לרמה שאחר כך הקרבן שלו הפך להרבה יותר משמעותי ועורר תגובה כה גדולה מה’ כה שאנו נהנים ממנה גם עד היום.

אני מאמין שבתקופה הזאת מחובתנו ללמוד מהטעות של נח ומהשיפור העצמי שלו לאחר מכן. אם נתפלל ביותר כוונה, ובאמת נדאג לאחרים, גם ה”קרבנות” שלנו לה’ – התורה, התפילה והמעשים טובים שלנו יכולים להיות משמעותיים הרבה יותר, ויכולים להוביל אותנו, לא רק לנצח במלחמה הנוכחית ולוודא שטרור כזה לא יחזור על עצמו, אלא אפילו להביא את הגאולה השלמה, במהרה בימינו, ושלא יהיה עוד צער לאף יהודי.