הכסף חשוב?

“וַיַּ֜עַשׂ אֶֽת־כָּל־כְּלֵ֣י הַמִּזְבֵּ֗חַ אֶת־הַסִּירֹ֤ת וְאֶת־הַיָּעִים֙ וְאֶת־הַמִּזְרָקֹ֔ת אֶת־הַמִּזְלָגֹ֖ת וְאֶת־הַמַּחְתֹּ֑ת כָּל־כֵּלָ֖יו עָשָׂ֥ה נְחֹֽשֶׁת׃” (שמות לח:ג)

הפסוק אומר לנו שהכלים ששימשו לעבודת הקרבנות במשכן היו עשויים מנחושת, במקום מזהב. הברטנורא (תמיד ה: ה) אומר “אבל לא היה חותה בשל זהב, כדי שלא תתקלקל, והתורה חסה על ממונן של ישראל”, שמכיוון שכלים היו בשימוש כבד ונשחקים מהר, ה’ חס על כספם, ואמר להם ליצר את הכלים האלו מנחושת, שהייתה זולה בהרבה מזהב.

הגמרא שואלת בנוגע למושג זה: “אין דבר כזה שמתייחסים לציבור המשרתים את ה’ כעניים”. האם אין לצפות מכלל ישראל לעשות כל מאמץ כשעושים מצוות ה’? אולם במקרה זה נראה שחז”ל אומרים לנו שה’ חס על הכסף שלנו?

זיידי שלי סיפר לי פעם את הסיפור הבא: היו שני בנים, ראובן ושמעון, שהיו חברים טובים מאוד. ראובן בא לביתו של שמעון לשחק. נותרה פרוסת עוגה גדולה משבת ואמא של שמעון אמרה לו, “אתה יכול לחלק את הפרוסה הזו עם חברך.” שמעון חתך את העוגה שווה ככל שיכול, אבל כפי שהיית מצפה חצי אחד יצא גדול יותר מהשני. כמארח טוב, הוא נתן את החצי הגדול יותר לאורחו ולקח לעצמו את החצי הקטן. בשבוע הבא שמעון הלך לבית ראובן ושם גם נותרה פרוסת עוגה משבת, ואמו של ראובן גם אמרה שהם יכולים לחלוק אותה. ראובן חתך אותו לשניים, לקח את החצי הגדול והגיש את הקטן לשמעון. שמעון הופתע ושאל: “ראובן, למה נתת לי את החלק הקטן?” ענה ראובן, “אם היינו בבית שלך, איזו פרוסה היית נותן לי? הגדול! אז זה מה שלקחתי!” כולנו מבינים את ההיגיון השגוי של ראובן ואת המבט העצמי שלו על החיים.

אז שנהיה חסכנים או לא? הרב שלום שוודרון עונה לשאלה באומרו שכאשר ה’ חס על כספם של כלל ישראל, זה מראה שה’ דואג לכספי כלל ישראל ומדגיש את אהבתו אלינו. עם זאת, כאשר אנו מחפשים דרך זולה יותר לקיים מצוות, זה מציין משהו על איך אנחנו מסתכלים על היחסים שלנו עם ה’.

עם התקרבות יום טוב, יש לנו הוצאות נוספות מעבר לרגיל. יש אנשים שמנסים לחשוב איפה הם יכולים לעגל פינות כדי לחסוך. התפקיד שלי הוא לא לייעץ כלכלית, אבל חשוב לזכור שלא צריכים לקצץ בהוצאות בצורה לא הולמת.

פעם נוכחתי באירוע שממחיש את הרעיון הזה. לפני שנים רבות נסעתי לפארק יפהפה בארצות הברית ופגשתי שם חבר. היה יום חם במיוחד והוא קנה לעצמו משקה במחיר יקר מאחד מדוכני הרחוב. בדרך כלל היה בחור חסכן, ולכן שאלתי אותו, “למה הוצאת הרבה יותר כסף מהרגיל?” תגובתו לימדה אותי לקח: “חז”ל אומרים,” אין עניות במקום עשירות.” בזבזתי הרבה זמן וכסף כדי לנסוע לפארק הזה בכדי ליהנות. אם אני מחשב כל שקל שאבזבז פה, כל ההנאה מהבילוי הזה תאבד”. אנחנו לא צריכים להיות חכמים בקשר לדברים הקטנים תוך הזנחה של הדברים החשובים.

כפי שאנו צופים ליום טוב של פסח, עלינו לזכור את הרעיון הזה: אל תקלקל את הנקודה העיקרית על ידי התייחסות לנושאים הצדדיים הקטנים. דוגמא שהייתי רוצה להביא לידיעתכם היא השימוש במפה מפוארת ובכוסות קריסטל בסדר פסח, כמקובל. מדובר במנהגים יקרים וחשובים שהזכרו בספרי גדולי הפוסקים. אך אם דאגות מכך שהדברים הללו יהרסו לא יאפשרו לכם ליהנות מהסדר, כדאי לחשוב מחדש על סדר העדיפויות שלכם. כנראה – ובתקווה – כשאתם לוקחים את הכל בחשבון, תבינו שההוצאות הנוספות מאוד משתלמות.

חג כשר ושמח!