השקט משתלם

“מעיל מכפר על לשון הרע אמר הקב”ה יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול” (ערכין טו.)

חז”ל מספרים לנו שהמעיל מכפר על לשון הרע, והם מתארים את שולי המעיל כמייצגים את השפתיים שחייבות להישאר סגורות, ולא תמיד לגלות מה שאדם יודע. לאחרונה קראתי את הסיפור הבא שאני רוצה לשתף איתכם:

היה איש ששכנו ועמיתו ביקש ממנו להירשם כערב על הלוואה. אף כי מדובר בסכום כסף גדול, האיש הרגיש כי יחסיו עם השכן מחייבים אותו, למרות חששותיו, לקחת על עצמו התחייבות כספית זו עבור שכנו וחברו. זמן קצר לאחר שהשכן קיבל את הכסף מהמלווה, הוא ומשפחתו עזבו את דירתם ונעלמו ללא עקבות. האיש הבין את המשמעות, שהוא נותר “מחזיק את התיק”, מכיוון שהלווה כנראה לא יחזיר את ההלוואה. בסופו של דבר, כצפוי, המלווה יצר איתו קשר: “אני ממש מצטער לעשות לך את זה, אבל התשלום על ההלוואה נדרש, ואנחנו לא יכולים לאתר את השכן שלך כדי שהוא ישלם. לכן אנו מבקשים ממך, כערב, לשלם לנו את הכסף שחייב שכנך לשעבר.” האיש השיב: “אני מבין שזה החובה שלי, אבל אנא תן לי קצת זמן ‘להמציא’ את הכסף הנדרש.” האיש חזר הביתה וסיפר לאשתו על התחייבותו הכספית הפתאומית וביקש ממנה לעזור לו להשיג כמה הלוואות קטנות כדי לשלם את החוב הגדול שנפל עליו. אשתו שאלה, “מי גרם לך את זה?” והוא ענה, “את יודעת, אנחנו לא מדברים לשון הרע. לא משנה מי זה היה”, ואז בלי להגיד את זהות הלווה הנעדר, האיש ואשתו אספו את הכסף הנדרש לתשלום ההלוואה – והוא הפך מיד להיות בעל חוב למשך השנים הבאות.

זמן מה לאחר מכן הוזמנה אשתו לחתונה של קרוב משפחה במדינה רחוקה בחוץ לארץ – וההזמנה אפילו כללה כרטיס טיסה! האישה הלכה בשמחה לחתונה, אם כי לא ציפתה להכיר מישהו בחתונה מלבד קרוב משפחתה זה. להפתעתה היא פגשה במקרה את שכנתה הוותיקה – זו שנראתה כאילו נעלמה באוויר (וללא ידיעתה מבלי לשלם את ההלוואה). היא השתמשה בהזדמנות להתעדכן בחדשות חברתה שנעדרה כבר מזמן ולעדכן את חברתה בחדשות משפחתה שלה. כשראתה השכנה לשעבר את האישה הזו מתקרבת אליה מעבר למסדרון דאגה וחשבה, “היא בטח תביך אותי בציבור!” אך לתדהמתה לא רק שלא נזפה בה, אלא שכנתה דיברה איתה כאילו דבר לא קרה! כשחזרה הביתה באותו לילה, אמרה השכנה לשעבר לבעלה, “לא רק שהיא לא קראה לי גנב, אלא היא גם התייחסה אלי כמו לחברה אמיתית כאילו כלום לא קרה.” בעלה ביקש ממנה לחזור על כל השיחה מילה במילה והתברר לשניהם שחבריהם הוותיקים הם אכן עדיין חבריהם. הדבר חיזק את רצונו לשמור על קשר עם חברים כל כך טובים, ומיד העביר את הכסף שהוא חייב לערב שלו – שכנו לשעבר – שהגיע עוד לפני שהאישה חזרה הביתה לארץ.

ברור מאליו שאם האיש היה מגלה לאשתו את השם של מי שהשאיר אותו לשלם את חובו, השיחה החמה בין אשתו והשכנה לשעבר לעולם לא הייתה מתקיימת, והחוב כנראה עדיין לא היה מוחזר. זה מדגים בבירור איך השקט מדי פעם מסייע בטווח הארוך.

אבל ברצוני לשתף אתכם בהיבט אחר. האם האיש הזה היה מרוויח או מפסיד אם היה מגלה את שם שכנו לאשתו? אנו יכולים להסתכל בסיפור פורים כדי לקבל מושג: חז”ל אומרים לנו שהמן דיבר לעתים קרובות לשון הרע על כלל ישראל. הוא גם אמר לשון הרע לאשתו על כך שמרדכי לא כרע ולא השתחווה. אך “שפתיו הדובבות” של המן הביאו בסופו של דבר לנפילתו הגדולה. (עיין מגילה יג:ב)

כך גם אם האיש היה אומר לאשתו ששכנם לא פרע את ההלוואה, זה רק היה מביא צער לאשתו ומרבה את השנאה בעולם. השכנים כבר ברחו, ולאשתו לא הייתה יכולת להביא לדין, ופשוט הייתה מרגישה מרירה ומתוסכלת. משפחה זו למדה באמצעות ניסיון אישי ובאמצעות שמירה על דיני לשון הרע, שאי ידיעת זהות האנשים שגרמו לבעיה, יכולה בהחלט להביא לאושר.