“וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם” (בראשית מז:כט)
רש”י: “חסד ואמת – חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת”
לפני פסח בשנה האחרונה התקיים דיון בחברא קדישא ברחבי הארץ כיצד לקבור את הנפטרים מבלי להדביק אחרים בקורונה. אופן ביצוע הטהרה והקבורה נדון על ידי גדולי פוסקי ההלכה. יש מי שחושב שזו הייתה רק צרה של אלה שמתו, שנותרה לנו, החיים, להתמודד איתה. אבל יש סיפור על החזון איש (שנמצא בספר מעשה איש) שהיה בעיר שטייפץ במהלך מגיפה. הרופאים אסרו על אנשים לגעת בגופות מחשש להדבקה, וכתוצאה מכך גופות רבות היו שרועות ברחבי העיר במצב ממש לא מכובד. החזון איש הרים את אחת הגוויות, העביר אותה ברחבי העיר עד לבית העלמין וקבר אותה. כשנשאל “מדוע סיכנת את עצמך?” הוא השיב שאלו שהלכו לעולמם הם גם חלק מהקהילה, ולמרות שהיה עליהם פסק דין מלמעלה, זה גם משקף את האופן שבו ה’ מסתכל עלינו. לכן אנחנו יותר מחויבים לקבור אותם בכבוד.
יש סיפור אחר מהחזון איש על יהודי שנולד בעיירה קטנה בהונגריה. כנער הוא עזב את ה’יידישקייט’. הוא ניצל באורח פלא מהשואה ועלה לישראל והתיישב בבאר שבע. ביום כיפור אחד הוא חלם שאביו הגיע אליו לבוש קיטל וטלית והזהיר את בנו שימיו ספורים אלא אם כן יעשה תשובה. החלום הזה חזר על עצמו מספר פעמים לאחר יום כיפור, אך עם זאת הבן לא שם לב לכך. פעם אחת היה נוהג ברכב ושמע קולות מאחוריו. כשהסתובב, הופתע לראות את אביו שם, שוב לבוש קיטל וטלית, ונתן לו אזהרה אחרונה: “אם לא תעשה תשובה, ימיך ספורים!” האיש המבוהל, למרות היותו אז חילוני, החליט ללכת לחזון איש כדי לשמוע פענוח לחלום. ברגע שנכנס לחדרו של החזון איש, לפני שפתח את פיו, פנה אליו חזון איש ושאל: “איזו מצווה עשית שזכית להישאר בחיים?” האיש ההמום הבין כי החזון איש הכיר את הסיפור עוד לפני שסיפר אותו! האיש התחיל להזכיר מצווה אחת אחרי השנייה, ולכל אחד מהם אמר החזון איש שזה לא מספיק כדי להחזיק אותו בחיים. לבסוף נזכר האיש שכשהיה נער היה פעם צעיר שמת,ולא היה מי שיטפל בקבורתו, “התנדבתי לקבור אותו.” החזון איש הצהיר, “אכן, זו המצווה שהחזיקה אותך במעמד טוב ושמרה על חייך עד עכשיו.” (פאר הדור כרך 4)
אנו חיים בתקופה שהעולם כולו רואה בקבורה טירחה מעצבנת, כאשר הקרובים מחפשים כל מיני דרכים למזער את האחריות שלהם. אפילו כאן בישראל ישנם רבים המחפשים את דרכים הזולות ביותר להיפטר מ”בעייתם”. אנו לומדים בפרשת השבוע שהמצווה הגדולה הזו לא רק חשובה למי שנפטר אלא יכולה להציל אותנו מצרות רבות.
ברצוני להוסיף הסבר שראיתי מדוע זה נקרא חסד של אמת. לעתים קרובות אנשים מבקשים עזרה מהקרובים להם, ולמרות שהם לפעמים עוזרים, מעורבותם עלולה בסופו של דבר לפגוע במי שביקש את העזרה. החפץ חיים מציין כי גם כאשר אדם משלם מראש עבור הלווייתו – בדיוק כפי שיעקב הבטיח ליוסף – אין לו דרך להיות בטוח שזה ייעשה. לכן הדבר נקרא חסד של אמת, שנעשה מתוך החובה המוסרית שלנו, אשר בתורה הופכת להיות זכות עצומה עבורנו.
שנזכה לביאת המשיח במהרה בימינו, ולהתאחד עם כל משפחתינו וחברינו שנחים על משכבם בשלום.
Leave A Comment
You must be logged in to post a comment.