וְהִצִּ֨ילוּ הָעֵדָ֜ה אֶת־הָרֹצֵ֗חַ מִיַּד֮ גֹּאֵ֣ל הַדָּם֒ וְהֵשִׁ֤יבוּ אֹתוֹ֙ הָֽעֵדָ֔ה אֶל־עִ֥יר מִקְלָט֖וֹ אֲשֶׁר־נָ֣ס שָׁ֑מָּה וְיָ֣שַׁב בָּ֗הּ עַד־מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּדֹ֔ל אֲשֶׁר־מָשַׁ֥ח אֹת֖וֹ בְּשֶׁ֥מֶן הַקֹּֽדֶשׁ׃ (במדבר לה:כה)

רשי: לְפִי שֶׁהָיָה לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל לְהִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא תֶאֱרַע תַּקָּלָה זוֹ לְיִשְׂרָאֵל בְּחַיָּיו (עי’ מכות י”א)

התורה אומרת שמי שהרג יהודי בשוגג יוצא לגלות בעיר מקלט. בהיותו בעיר, אסור לגואל הדם להרוג אותו. לאחר שהכהן הגדול מת, מותר לו לצאת מעיר המקלט ולחזור לביתו, ואסור לגואל הדם להרוג אותו. המשנה אומר “לפיכך אימותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו” הגמרא שואלת: ” הא מצלו מייתי?” – שאם יתפלל ההורג בשוגג, הכהן הגדול ימות? “מאי הוה ליה למעבד” – מה היה יכול הכהן הגדול לעשות? עונה הגמרא, “שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו” – ומפרשים שהכהן הגדול היה צריך להתפלל שבית דין היה פוסק שהרוצח אינו חייב.

על כך שואל הבאר יוסף: “כיצד יכול הכהן הגדול להתפלל ששופט בבית הדין יטעה ויפסוק לא נכון?” על כך הוא עונה ברעיון מרתק. הגמרא קובעת “אמר רב כהנא סנהדרי שראו כולן לחובה פוטרין אותו” (סנהדרין יז:א) לכן, תפילותיו של הכהן הגדול היו להיפך, שכל השופטים יראו את האמת שהוא חייב – ואז התוצאה הסופית תהיה שהנאשם יצא פטור.

בנקודה זו שואל הבאר יוסף שאלה קשה נוספת: האם זה באמת יהיה לטובת הנאשם שהוא יזוכה, שאם כן, הוא לא יקבל את הכפרה שהוא צריך על חטאו? בסופו של דבר, מה שהכהן הגדול עושה אינו לטובת הנאשם!? הבאר יוסף עונה על כך בציטוט מגמרא אחרת, שהכהן הגדול מכפר על חטאים שונים רק על ידי לבישת בגדי הכהונה. אחד החטאים הללו הוא מי שהרג בשוגג. לכן, הבאר יוסף מסביר שהכהן הגדול יביא כפרה לאיש הזה באמצעות בגדי הכהונה.

תמיד תהיתי איך לבישת בגדים מסוימים יכולה לגרום לכפרה בשביל אדם אחר. השל”ה הקדוש מסביר כיצד שק ואפר עוזרים לחזור בתשובה, אך אינו מסביר כיצד בגדי הכהונה מביאים כפרה. הבאר-יוסף מסביר שכוונת הכהן הגדול כשלובש את בגדי הכהונה היא שמביא כפרה לכל מי שחטא חטאים אלו, מה שמאפשר בכך לחוטאים לזכות בכפרה, בדומה לכל הקרבנות שהובאו בבית המקדש, שהכוונה בהקרבת הקרבנות מביאה את הכפרה.

כשראיתי את כל זה הסתבר לי שאם אנו רואים מישהו עושה דבר רע ורק מגנים אותו, איננו הולכים בדרכיו של אהרון הכהן. אנחנו – כמו הכהן הגדול – לא צריכים לחפש דרכים להרשיע החוטא, אלא לעזור שישנה את דרכיו ויחזור בתשובה מחטאיו.

בתקופת בין המצרים, כאשר רבים מדברים על נושא שנאת חינם וכיצד למגר אותה, נשאלת השאלה: “למי ששונא אחר בדרך כלל יש סיבה טובה. אם כן זו לא שנאת ‘חינם’ אלא שנאה עם סיבה מוצדקת?!” אני מאמין שעל סמך האמור לעיל, נוכל להציע הסבר נוסף. במקום להשאיר את האדם הזה כמו שהוא, אם נתפלל שיחזור בתשובה שלמה, ושהוא יכפר על חטאיו, נוכל להגיע לתוצאה הטובה ביותר, וניתן להבין את השנאה אפילו למי שחטא כ”חינם” – ללא סיבה – כי יש יותר מדרך אחת להיפטר מהרוע.

כפי שלימדה אותנו אשת רבי מאיר, עלינו להתפלל “שיתמו החטאים” (באמצעות עשיית תשובה) ולא “שיתמו החוטאים”.