“יֶתֶר, עַל שֵׁם שֶׁיִּתֵּר פָּרָשָׁה אַחַת בַּתּוֹרָה: וְאַתָּה תֶחֱזֶה” (רש”י שמות יח:א)

ישנה שאלה פשוטה, שראיתי שנשאלה על ידי הגאון הרב ברוך מרדכי אזרחי: טענתו של יתרו שמשה לא יוכל להתמודד עם העומס שהוטל עליו על ידי כלל ישראל, נראית כהערה שכל בר דעת יבין. גם הפיתרון שלו לחלוקת מערכת המשפט לבתי משפט שונים נראה בסיסי מאוד. אם כן, מדוע היינו צריכים לחכות שיתרו יעלה את הרעיון הזה? מדוע מישהו אחר לא ראה את הבעיה והציע את הפיתרון הפשוט הזה? ובמיוחד, מדוע משה רבנו בעצמו לא קבע את הפיתרון הזה?

אבל במבט שני, “האם המצב הזה הוא באמת בעיה?” נכון, שבעולם החילוני מערכת משפט כמו של משה רבנו תיכשל בסופו של דבר. עם זאת, בעולם התורה הקדושה, אפשר היה לחשוב שהקב”ה ייתן למשה את היכולת לא רק לשרוד את כמות התביעות למשפט, אלא גם לשגשג!

מה הייתה המטרה של משה לנהל הכל בעצמו? מדוע הוא לא השתמש במערכת המשפט כפי שבסופו של דבר הציע יתרו? הגמרא בעירובין (יג ב) מספרת כי מכיוון שרבי ראה את אחורי רבי מאיר, הוא גדל עוד יותר בתורה. עם זאת, רבי בעצמו הוסיף שאם היה רואה את פניו של רבי מאיר, קדושת פניו הייתה נותנת לו את היכולת לעלות לגבהים גדולים יותר בהבנת התורה. ייתכן שמשה רבנו הבין שאם בעלי הדין יסתכלו עליו, הם גם יוכלו לעלות לרמה רוחנית גבוהה יותר. זה יהיה משמעותי במיוחד עבור אנשים שירדו ברמה עד שהם צריכים ללכת לבית דין. לכן, משה טרח יתר על המידה בכדי לרומם את כלל ישראל.

אם כן, מדוע משה נענה להצעת חותנו? ברצוני להציע תשובה המבוססת על טבע האדם. יש ביטוי באנגלית, “אם אתה רוצה לדעת מה בראש של בנך, תצאו לחצר ושחק איתו בכדור.” ההיגיון הוא שכאשר הבן נהנה, הוא יפתח לאביו, מבלי שיהיה מודע לכך. עם זאת, כשהאב שואל את בנו ישירות, הוא עלול להרגיש מאוים (או אפילו יותר גרוע) ובדרך כלל רק יענה “הכל בסדר”. הגישה העקיפה מורידה את ההתגוננות של הילד, כך שההורה יכול לגלות מה באמת קורה בחיים שלו. יתכן שמשה הרגיש שאם היה מספר ליתרו את הסיבות האמיתיות שלו לשפוט את כלל ישראל בעצמו, מידע זה יתוודע לציבור ויחסיו העתידיים עם העם יעשו פחות יעילים.

עם זאת, נותרה שאלה אחת: מדוע הרעיון של יתרו היה כה משמעותי שהוא זכה להוסיף פרשה לתורה? הרב אזרחי עונה בתובנה שחוויתי באופן אישי. בשנים שבהן שמשתי להגאון הרב משה הלברשטם זצ”ל, הגיעו הרבה שאלות כל כך כבדות שדורשות תקדים כדי לפסוק בהן. באותם זמנים, הרב היה תופס אותי בזרוע ואומר, “אני צריך מישהו אחר שיסכים איתי! אסור להחליט על זה לבד.” הזכרתי זאת בפני חבר שגם שימש רב ממגזר אחר של כלל ישראל, והוא אמר שהרב שלו במקרים דומים גם אמר כמעט את אותן מילים. בנוסף, אם מסתכלים בשו”ת, הם מלאים בפסקי הלכה שמסתיימים ב”אני מוכן להקל אם יהיו רבנים אחרים שיסכימו איתי.”

כהרחבה להצעתו, אמר יתרו למשה רבנו שחלוקת העומס אינה רק עניין של יעילות, אלא היא תיצור קבוצת שופטים שיעניקו לקהילה ככלל יותר סיעתא דשמיא. זה יעזור לתת לבעלי דין יותר קדושה ממה שהיו מקבלים ממשה בלבד. גם אם שופטים מרובים יגיעו לאותן תוצאות, תהיה הפצת תורה ברמה מיוחדת, וזאת בזכות מעורבותם של אחרים. זה היה החידוש של יתרו, שזיכה אותו בהוספת פרשה חדשה בתורה.

אנו חיים בתקופה בה אנשים מוצאים את עצמם בבידוד כפוי. לפעמים זה יכול להיות הכרחי מבחינה רפואית, אבל לפעמים זה רק מפחד מהלא נודע. הגמרא מספרת לנו שוב ושוב על אנשים שפעם לא הגיעו לבית מדרש ובגלל זה הם איבדו חידושי תורה. מה שאנחנו יכולים ללמוד מהאמור לעיל הוא לעשות כל שביכולתנו כדי להצטרף לציבור במפעלים קדושים, שיעזרו לנו לצמוח רוחנית.