כמו מלאך

יָ֥צְא֛וּ כׇּל־צִבְא֥וֹת הֹ’ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (שמות יב:מא)

הרב ברוך מרדכי אזרחי שליט”א מציין שבדרך כלל כאשר מתייחסים לכלל ישראל בתורה, הם נקראים “בני ישראל”. מדוע במצב זה התייחסה התורה לכלל ישראל כ”צבאות ה’ ” ומה בדיוק משמעות התואר הזה?

המלאכים נקראים “צבקות”. אנו יודעים שכאשר מלאך מסיים את שירותו הוא מפסיק להתקיים. הרב אזרחי מציין שיש סיבה שהם לא “מתים”. חיות מתות; היהודים הם “נפטרים” כלומר הם משוחררים מהיותם בעולם הזה והם ממשיכים לעולם הבא. ואילו המלאך פשוט מפסיק להתקיים. הוא מסביר שכל מטרת המלאך היא לבצע את שליחותו בעולם. כאשר המשימה הזו מסתיימת, המלאך הופך ללא קיים. ליהודי בעולם הזה יש משימה, אך לאחר השלמת המשימה, הוא עובר לשלב הבא.

כשאנחנו מתארים מישהו כחייל, אנחנו לא רק מתארים את עיסוקו, אלא זה מונח שמתאר את האישיות הכוללת שלו. הוא איש צבא 24/7, כי אפילו בשעות ה”חופש” שלו, הוא עדיין בצבא.

כשכלל ישראל יצאו ממצרים, הפסוק הזה אומר לנו שהייתה להם בהירות מטרה. הם הבינו שמטרת קיומם היא להביא לכבוד שמים – כבוד ה’. בהתבסס על רעיון זה, אנו רואים את יציאת מצרים לא רק כשחרור משעבוד פיזי ורוחני, אלא כמה שמעלה אותנו לתחום חדש של עבדי ה’. הגמרא אומרת “מה שקנה עבד קנה רבו”, שהרי אין לעבד בעלות משלו. זו המשמעות של “עבדי השם ” – שהיהודים הפכו לעבדי ה’. עם זאת, זה רק מסביר את ההיבט השלילי, שכיהודים אין לנו עצמאות פרטית. אבל כשהתורה מתארת אותנו כ”צבאות ה’ “, זה אומר שלכלל ישראל יש מטרה בחיים, להיות צינור להעלאת כבוד ה’ בעולם הזה.

מסופר על החתם סופר שהיה מזיע מאוד בזמן שהעביר שיעורי תורה. מישהו שאל אותו פעם למה הוא כל כך מתאמץ למסור את השיעורים שלו? החתם סופר אמר, “אני כל הזמן משנה את השיעור כשאני מרגיש את רמת התלמידים שלי עולה ויורדת, שוקל מה לומר שיגרום להם לצמוח בצורה הכי טובה. זה לא נובע מחוסר נושאים לאמר, אלא איך להציג אותם בצורה הכי מועילה לכל התלמידים”.

רעיון זה נראה כאילו נלקח ממושג של בעל ההפלאה (רבי פנחס הלוי הורביץ, נפ’ תקפ”ה, רבו של החתם סופר). אמרו לנו חז”ל: ” אם דומה הרב למלאך ה’ יבקשו תורה מפיו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו” (חגיגה טו:ב). המשמעות הפשוטה של זה היא שאם אתה תופס את הרבי שלך כאדם צדיק מאוד, אז אתה יכול לקבל ממנו תורה. אולם, ההפלאה מסביר את זה אחרת. מלאך נוצר רק למטרה יחידה, אין לו יכולת לקום ולרדת. מלאכים אינם עושים ניסים כדי להראות את גדולתם, אלא כדי לתת לנו הצצה לגדולתו של ה’. באופן דומה, אם אתה תופס את הרבי שלך כאדם שעניינו היחיד בחיים הוא להניע את תלמידיו קדימה, זה סוג הרבי שאתה צריך. אבל אם אתה חש את הרבי שלך כמי שמשתמש בשיעור שלו כדי לקבל הבנה רבה יותר לעצמו, לא תצליח ללמוד ממנו תורה.

כשיצאנו ממצרים, הרעיון הזה של תכלית קיומנו היה ברור לנו, להביא לכבוד שמים. אני מאמין שחשוב להחזיר את זה מדי פעם לתודעה שלנו כשאנחנו לומדים תורה ועושים מצוות. אנחנו צריכים לזכור את המטרה הסופית שלנו: אך ורק לקדם את כבודו של הקדוש ברוך הוא.