“לְאַהֲבָ֞ה אֶת־ה’ אֱלֹֽקֵיכֶם֙ וּלְעׇבְד֔וֹ בְּכׇל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל־נַפְשְׁכֶֽם” (דברים יא:יג)
פעמים רבות אנו לוקחים את הסידור שלנו כדי להתפלל, אבל אנחנו פשוט לא מרגישים מחוברים ואפילו לא את הצורך להתפלל. אנו מתפללים ללא כל רגש מכיוון שאנו לא חשים את הרצון להתאמץ להתחבר לה’. עם זאת התורה דורשת שכל תפילה תתבטא בלב שלם.
הרב שמשון פינקוס מצביע על מצב שכולנו מכירים אך שעבורו כולנו צריכים חיזוק: איש לבוש היטב נכנס למשרד שלך ומציע לך הזדמנות להשקיע בעסק חדש שהוא מתחיל. הוא מסביר את המודל העסקי שלו, מראה כיצד העסק שלו צריך לגדול פי אלף בתוך זמן קצר, והוא מוכן לתת לך מניות פרימיום אם תשקיע הון ראשוני כדי להקים את המיזם הזה. כמה בדיקות נאותות תעשה לפני שתשקיע? למרבה הצער נראה שזה יורד ביחס למידת הביטחון שהאיש הזה משדר! אנשים רבים מוכנים להיפרד מכספם רק על סמך מראהו וגישתו של האדם, למרות סיכויים טובים לאבד את השקעתם.עם זאת, כשאיש עני מסולסל למראה לבוש בגדים מרופטים מגיע לדלתך, מה אתה חושב? למרבה הצער, אני מכיר אנשים רבים שישאלו את האיש הזה ביסודיות, חושדים שאולי הוא רמאי, או אפילו שהוא בעצם עשיר עם כסף בבנק, והוא פשוט לבוש כך כדי להערים על אנשים לתת לו יותר כסף! זה נראה לי קצת מגוחך. לדעתי יש יותר אנשים לבושים היטב שמרמים מגה-דולרים מאשר אנשים שנראים עניים עם מיליונים בבנק.
נראה שיש לנו דעות יזומות מראש לגבי מה אותנטי ומה לא. בעיני רבים מאיתנו, מראה בעל חשיבות מצביע על מישהו שהוא אותנטי, והחזות של חוסר הצלחה מציינת רמאי.
אחרי 120 שנה, את מי תעדיף שיקבר בקבר ליד שלך? עשיר או עני? כדי להמחיש את התשובה, הרב שמשון פנקוס מספר לנו את הסיפור הבא:
אמו של החפץ חיים הייתה ידועה כאישה צדקנית מאוד. זמן קצר לפני מותה מתה אשת חיל אמיתית מהעיר ראדין. אישה אמידה זו העניקה צדקה בנדיבות, מלבד עשיית מעשים פיזיים רבים של חסד. כשאמו של החפץ חיים נפטרה זמן קצר לאחר מכן, הקבר לידה היה פנוי והחברה קדישא חשבו שאין מקום טוב יותר לקבור את אמו של החפץ חיים מאשר ליד אישה זו. אך לאחר שהסבירו את מעלותיה של אישה זו, השיב החפץ חיים, “כן, היא הייתה באמת צדיקה. אבל היא הייתה עשירה! ” החפץ חיים הרגיש שנכון יותר לקבור את אמו ליד אשה שלא היה היבט של עושר כחלק מחייה!
הפסוק אומר, “כי לא מחשבותי מחשבותיכם …” (ישעיהו נה:ח). לעתים קרובות אנו רואים כי הדרך בה ה’ מעריך מצבים היא ההפך הגמור מאופן שאנחנו מעריכים אותם. לתפילות של מי אתה חושב שה’ מקשיב תחילה? של העשיר או של העני? הפסוק אומר לנו כי ה’ קרוב למדוכאים יותר מאשר לאלה שלא נזקקים לאחרים. כשאדם לא מרגיש צורך להתפלל, הוא באמת נמצא בבעיה, כי פחות סביר שהתפילות שלו ייאמרו בנחיצות הדרושה כדי שהתפילות שלו יתקבלו. במובן מסוים, מי שיש לו צרות יכול להתנחם בידיעה שה’ מקשיב לתפילתו עם תשומת לב.
למעשה, שמעתי פעם שהחפץ חיים הסביר את הפסוקים בתהילים כ”ג בצורה כזו: כאשר דוד מדבר על מי שמאוד טוב לו, מכונה ה’ בגוף שלישי (“ה’ רֹעִי, לֹא אֶחְסָר”). עם זאת, כאשר דוד מדבר על מצב נואש, ה’ קרוב יותר אליו, והוא מכונה בגוף השני (“גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע כִּי-אַתָּה עִמָּדִי…”).
אנשים רבים נמצאים כעת בחופשה. אווירה רגועה זו יכולה להוביל בקלות לכך שהתפילות שלנו נמצאות גם בחופשה. יהי רצון שהתפילות שלנו ייאמרו בכוונה, ובכך יגרמו לה’ לענות כראוי.
