בדרך כלל כשאנחנו חושבים על עניין התשובה, אנו חושבים על אדם שעבר עבירה חמורה, בין אדם למקום או בין אדם לחבירו. ואכן, חז”ל השקיעו זמן רב לענות על השאלה הקשה בנושא החזרה בתשובה: “כיצד ניתן לשנות את העבר?”

כאשר אנו מתכוננים ליום הכיפורים בשבת שובה זו, אנו מוצאים שהמטרה, לעשות תשובה, די מפחידה. אנו יודעים שישנן רמות שונות של תשובה ואנו מקווים לכל הפחות להגיע להתחלה קטנה בתהליך. מסופר על אדמו”ר חסידי שהיה חזן לשחרית בימים הנוראים. המנהג הוא שהחזן ישיר את “המלך” במקומו בבית הכנסת, ואז יגש לעמוד ושם ימשיך עם התפילה. הרעבע צעק “המלך” במקומו ומיד התעלף. הוא קם לתחייה ואז הלך במהירות לעמוד והמשיך להתפלל כאילו שום דבר לא קרה. לאחר תפילותיו, שאלו אותו חסידיו, “מדוע הרבי התעלף?” הרבי הסביר, “כשאמרתי היום ‘המלך’ קראתי למלך בכל הכובד. אבל אז חשבתי איפה הייתי עד עכשיו? חרטה עקפה אותי והתעלפתי!”

סיפור אחר מסופר על הרב סעדיה גאון, שבמסעותיו הוזמן פעם כאורח על ידי יהודי פשוט. כשהיהודי גילה שאורחו אינו אחר מאשר גדול הדור הרב סעדיה גאון, הוא התחנן למחילה באומרו: “לא התייחסתי אליך כמו שיהודי צריך להתייחס לגדול הדור, אלא רק התייחסתי אליך כסתם יהודי. לכן, עלי לבקש מחילה.” הרב סעדיה גאון מיד מחל לו לחלוטין. עם זאת, הדבר גרם לרב סעדיה להבין שגם הוא עלול להיות אשם בחוסר כבוד לה’, ועליו לעשות תשובה, דרך שאלת מחילה מה’ בכל יום, שכן ככל שגדל ביראת שמים והבנת מעשה ה’, כל יום גילה עוד שכבה של גדולתו של ה’ שזה דורש ממנו כבוד רב יותר לה’. זה ידוע כ”התשובה של רב סעדיה גאון”- לא לעשות תשובה בגלל שעבר על מצוות עשה או לא תעשה, אלא בגלל רמה לא מספקת של כבוד ה’.

“שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד, ה’ אֱלֹקֶיךָ:  כִּי כָשַׁלְתָּ, בַּעֲוֺנֶךָ” (הושע יד:ב)

“וְשַׁבְתָּ עַד-ה’ אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ …” (דברים ל:ב)

“וְשָׁב ה’ אֱלֹקֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים” (דברים ל:ג)

חז”ל למדו מהפסוקים  האלו שהתשובה כל כך גדולה שהיא מגיעה לכסא הכבוד. יש מי ששואל מדוע מצטטים את הפסוק מהושע? האם הציטוטים מהתורה בעצמה אינם מספיקים? ראיתי תשובה לשאלה זו שנותנת לנו תקווה. הפסוק בתורה אינו מציין במפורש איזה סוג של עבירות בוצעו, ואפשר לחשוב שניתן להחזיר את הקשר עם הקב”ה רק אם הוא חוזר בתשובה באופן של הרב סעדיה גאון, שחטאו היה “רק” שלא כיבד את ה’ ברמה הנכונה, אז אפשר להגיע לכיסא הכבוד. או אם יש חרטה ברמה של הרבי הבעל תפילה, הוא יכול להגיע גם לרמה הגבוהה ביותר של תשובה. עם זאת, הנביא אומר בבירור “שובה…עד ה’ … כי כשלת בעונך”, שנפלת בחטא, ובכך לימד אותנו שגם מי שעשה חטאים נוראיים באמת, אם הוא יעשה תשובה כראוי, הוא יכול להגיע לכיסא הכבוד.

נראה לי, עכשיו שאנחנו עמוק בתוך עשרת ימי התשובה, אנו עשויים להרגיש כמו אותו אדמו”ר של פעם, “איפה הייתי עד עכשיו?” תחושה זו יכולה להיות הבסיס לבניית יסוד של תשובה אפילו לחטאים החמורים ביותר.

שנזכה לקבל גמר חתימה טובה, ושנה מרוממת באמת, שבה היחסים שלנו עם הקב”ה יגדלו מדי יום ביומו, כמו הרב סעדיה גאון.