להיות מאד מאד טוב

“טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד” (במדבר יד:ז)

“אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ” (במדבר יד:ח)

כאשר חושבים על ארץ ישראל, המילים בתורה, “ארץ זבת חלב ודבש“, מעלות תמונות במוחנו של גן עדן על פני האדמה, ואנחנו מבינים שה’ נתן לנו את הטוב ביותר של העולם הגשמי. אך בפרשת השבוע הבא, דתן ואבירם התייחסו לארץ מצרים כ”ארץ זבת חלב ודבש” (במדבר טז:טז)! האם יש באמת הבדל בין ארץ ישראל לבין ארץ מצרים, או ששניהם ראויים לשבח?

בעבר חשבתי שהתשובה היא שהזיכרונות שלנו “סלקטיביות”, לעתים קרובות אנו מסתירים את החוויות הרעות ומגבירים את הטובות, כדי שהזיכרונות יהיו נוחים יותר לנו. אכן אין השוואה בין שתי הארצות. חז”ל אומרים שחברון, הגרועה ביותר בארץ ישראל היא “שבע חלקים” טובה יותר מצוען, שהיא הכי מעולה שבארץ מצרים!

כשהייתי צעיר ומישהו אמר, “אין לי כח לעשות “, הם התכוונו שהם באמת לא יכולים לעשות. היום זה בדרך כלל אומר “אני לא רוצה לעשות.” האתגר בחיינו הוא להתגבר ולעשות מה שנראה לנו קשה. קובעים גבולות לעצמנו, למרות שבמציאות, אנחנו באמת יכולים לעשות יותר עם קצת מאמץ נוסף. פעמים רבות, אנחנו מתושים רגשית או פיזית ולא יכולים לגייס את הכוח הפנימי לעשות את ה”בלתי סביר.” עם זאת, עם הדרכה נכונה אנחנו יכולים לפעמים – גם מבלי להכיר את זה – לתת לאדם את הכוח כדי להתגבר על האתגרים שלו. לעתים קרובות הבעיה היא איך האדם רואה את המצב.

חבר שלי עזר להוריו לעבור מהבית הגדול שלהם לתוך דירה קטנה. המספר הבלתי מוגבל של קרטונים היה מאתגר אפילו לצוות ההובלה המנוסה. לקראת סוף היום אמר אחד מהם: “אין לנו עוד כוח. אנחנו צריכים לחזור מחר כדי לסיים את העבודה.” זה לא התקבל היטב במשפחה של חברי. עם זאת, הוא פתח את הארנק שלו, הוציא שני שטרות של חמישים דולר, ואמר לשני הסבלים, “אם תגמרו תוך שעה, יש כאן חמישים דולר לכל אחד מכם”. פתאום, העובד אמר לחברו “בוא נלך לקחת את הקרטונים האלה!”, והמשימה נגמרה תוך שעה.

לומדים מהסיפור הזה שאנחנו רק צריכים לפתוח את מחסן הכח המוסתר שלנו על ידי חידוד הרצון שלנו ואז נשיג את הלא סביר.

המרגלים חזרו מארץ ישראל והסבירו במפורש שאין זה סביר כלל שיצליחו לכבוש את ארץ ישראל. בשורות כאלו הביאו את העם היהודי למצב של יאוש. לפני שכלב ויהושע דיברו על “ארץ זבת חלב ודבש”הם אמרו ש” טובה הארץ מאוד מאוד”. היא לא היתה רק ארץ” טובה”, אלא היא ארץ “טובה מאוד מאוד”. הם ניסו להשתמש בביטוי הזה כדי לעודד את הרצון של בני ישראל להשיג את מה שנראה בלתי מתקבל על הדעת.

פעמים רבות, אנו שואלים את עצמנו כיצד סיפור מסוים בתורה שייך לעבודת ה’ שלנו. לפעמים אנחנו אולי רוצים לעשות מצווה, שיכולה לעזור למישהו גשמית או רגשית, או פשוט להקשיב לו. ואף שבמבט ראשון זה נראה קשה לנו מדי ו”אין לנו כוח” לעשות, אנחנו חייבים להבין שזה בוודאי בתוך היכולת שלנו. לכן כשמצווה עולה בדרכנו, עלינו לחזור על הביטוי של כלב ויהושע, שעשיית מצווה היא “טובה מאוד מאוד”.