להיות נכון

קְדֹשִׁ֤ים יִהְיוּ֙ לֵאלֹ֣קֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ שֵׁ֖ם אֱלֹקֵיהֶ֑ם כִּי֩ אֶת־אִשֵּׁ֨י ה’ לֶ֧חֶם אֱלֹקֵיהֶ֛ם הֵ֥ם מַקְרִיבִ֖ם וְהָ֥יוּ קֹֽדֶשׁ׃ (ויקרא כא:ו)

ישנה גישה מצויה שהתוצאות יכולות להצדיק את האמצעים, למרות שאנו יודעים שזה לא בהכרח נכון. כילדים, אולי לימדו אותנו את המושג הזה דרך הסיפור על רובין הוד, אבל כשהתבגרנו, הבנו שאסור לגנוב מהעשירים אפילו על מנת לתת לעניים! עם זאת, אני רואה הרבה פעמים שאנשים, כשהם משתדלים לעשות מצוה, מרגישים שמותר להם לעבור על כל מיני עבירות קלות. השתמשתי בעבר בדוגמה של אדם שממהר לעשות חסד ולכן, בצדקנות, מפלס דרך לתחילת התור בסופר כי הוא חושב שמגיע לו. אמנם נכון שחז”ל אומרים לנו שצריך לשבח את העושים מצוות, ולפעמים יש להם זכות קדימה, אבל זה לא חל על כל האנשים ובכל המצבים.

תכונה חשובה היא לדעת מה נכון ומתי זה הזמן הנכון. שמעתי נאמר בשם רבי ישראל סלנטר, על עבודת הקודש של הרב שמשון רפאל הירש, שמעשיו היו למופת והוא היה קידוש השם אמיתי. הוא אמר את זה בהתייחסות לבית הספר שלו שהיו מלמדים בו גם לימודי חול. ואז הוא עצר והוסיף, “אם הוא היה מנסה דבר כזה במזרח אירופה, היו גוערים בו, כי זה לא היה מתקבל וגם זה לא היה נכון לעשות את זה שם.” מכאן, אנו רואים שיש זמן ומקום שבהם דברים מסוימים ייחשבו כנכונים בעוד שבסביבה או זמן אחר, אותם דברים יהיו מוטעים.

באופן מושגי, זה קל להבנה. אבל מה לגבי אדם העושה מצווה. האם יכול להיות צד שלילי לזמן ולאופן שבו המצווה נעשית? התשובה היא בהחלט כן.

ה’ לא אישר לדוד המלך לבנות את בית המקדש, כי ידיו התלכלכו בדם מהמלחמות שניהל. ברור לנו שכל פעולותיו במלחמות היו מאושרות וראויות, אבל עדיין זה הפך אותו לבלתי ראוי לתפקיד המיוחד של בניין בית המקדש. למעשה, כל מה שקשור לרציחה לא מוצא את מקומו על המזבח. בדומה לכך, ההלכה אומרת לנו שיש לכסות את הסכין שעל השולחן בשעת ברכת המזון, שהשולחן דומה למזבח (ראה מ”ב קפ:יא).

הכהן הוא דמות אוהבת שלום ואיכפתיות לזולתו, ולכן מעמדו הקדוש אוסר עליו להיות מעורב בכל מה שקשור לטומאת מת. יוצאים מן הכלל הם שבעת הקרובים, ולגביהם לא זו בלבד שמותר לו ליטמא על ידי מעורבותו בקבורתם, אלא יש תנא שאומר שהוא חייב, ואם לא עשה כן, ברור שהוא לא פעל כראוי, שכן התורה אומרת שהלוויה של קרוב משפחה היא לא המקום להראות את הכהונה שלו – זה המקום להעלות את רגישויותיו כלפי אהוביו.

אם לאחר הלוויה הכהן הטמא הזה היה משרת בבית המקדש, ההלכה אומרת לנו שזה יהיה חילול קודש. המשך חכמה מציין שאף על פי שכהן זה עשה מה שהיה אמור לעשות, זה עדיין נחשב לחילול לשרת בעודו טמא בטומאת מת. בדרך כלל הסיבה שהעבודה פסולה נובעת מפעולה לא נכונה של הכהן, או פסול מהותי בכהן. אולם כאן התורה מלמדת אותנו שגם מי שעשה את הדבר הנכון, לא תמיד נשאר עם הזכויות שהיו לו בדרך כלל.

יש סיפור על רב, שחסך כסף כל השנה כדי לקנות אתרוג יפה. בדרך לסוחר ראה אדם בוכה ושאל, “למה אתה בוכה?” האיש ענה: “הסוס שלי מת ועכשיו אין לי איך להתפרנס.” הרבי נתן לו את כספו כדי שיוכל להתפרנס. בשובו לעירו נשאל: “איפה האתרוג?” הוא ענה: “השנה אני לא מתכוון לברך על אתרוג, אלא אברך (כאילו) על סוס!”

במהלך ימי ספירת העומר, כאשר אנו חושבים על המצוות שבן אדם לחבירו, עלינו לזכור שרצון ה’ הוא זה שצריך לקבוע את מעשינו ולא מה שאנו מדמיינים להיות העבודה שלנו.