“החזק הוא הרפה” (במדבר יג:יח)
סִימָן מָסַר לָהֶם: אִם בִּפְרָזִים יוֹשְׁבִין, חֲזָקִים הֵם, שֶׁסּוֹמְכִין עַל גְּבוּרָתָם, וְאִם בְּעָרִים בְּצוּרוֹת הֵם יוֹשְׁבִין חַלָּשִׁים הֵם (רש”י שם)

לפני כמה שנים נפגשתי עם זוג מאמריקה בזמן שהם היו בביקור “פיילוט” בארץ, מכיוון שהם שקלו להתיישב ברמת בית שמש. שוחחתי איתם על כל פרטי מעורבותם הנוכחית בחיי הקהילה בה הם התגוררו, והתרשמתי באמת. גם הבעל וגם האישה היו מעורבים בשיעורי תורה, והאישה הייתה מעורבת מאוד גם בארגוני חסד מקומיים. כשחשבתי על מצבם ראיתי שתי סיבות להישארותם באמריקה:

  1. היות והם היו אנשי מפתח בקהילה שלהם, אולי מוטלת עליהם החובה להישאר באמריקה כדי להמשיך ולעזור איפה שיש להם צורך גדול כל כך.
  2. המצב בו התגוררו דרש מהם להתאמץ, לצמוח ולהיות מנהיגים. אולי המעבר לארץ ישראל יוציא מהם את המרץ ובמקומו פשוט ילכו עם הזרם?
    מצד שני, קדושת ארץ ישראל יכולה להעלות אותם לרמות רוחניות גדולות יותר, והקהילה שאליה הם רצו להצטרף הייתה בהחלט קהילה של צמיחה.

יש סיפור על חסיד שמיד לאחר חתונתו הלך לרבי שלו לשאול היכן לגור עם כלתו החדשה. השאלה הייתה האם לגור בעיר או בקהילה כפרית, והוא הסביר לרבי את היתרונות של כל צד. לאחר שהרבי הקשיב היטב לשאלתו, הוא הצביע על הרש”י בפרשת השבוע ואמר: “תשובתך טמונה כאן! אם אתה בטוח שאתה כל כך חזק שתוכל לעשות את זה בעצמך, ייתכן שיש לך אפשרות לגור באזור הכפרי. אבל אם אתה לא כל כך חזק, אז אתה צריך תמיכה של קהילה, ואם כן אתה חייב לגור בסביבה דתית חזקה ומאוחדת.”

שמעתי פעם את המשגיח של ישיבת לייקווד מתאר את הקמתו של אותו מוסד. לאחר מלחמת העולם השנייה, ארצות הברית הייתה שוממה מבני תורה. לרב אהרון קוטלר הייתה הזדמנות לעלות לארץ ישראל, ובכל זאת בחר לרדת לאמריקה. לפי הסיפור, הרב קוטלר השתמש ב”גורל הגר”א” המפורסם, כדי לקבל החלטה זו. הרב קוטלר פתח את החומש באופן אקראי, ונתן להשגחה הפרטית להעביר לו את התשובה, דרך איזה פסוק שהוא “במקרה” יצביע עליו. הפסוק הנבחר היה: “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל-אַהֲרֹן, לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה” (שמות ד:כז). הוא הבין שזה אומר שהוא צריך להצטרף לידידו הטוב הרב משה פיינשטיין ל”מדבר” של אמריקה. עם זאת, שאל המשגיח כיצד יכול רבי אהרון לקבל החלטה כזו לרדת לאמריקה בהתחשב בכך שהרמב”ם קובע (דעות ד, א), “צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים”, ואם אינו יכול לשבת עם הצדיקים. “צא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים”? הוא ענה, מתבסס על כלל בהלכות כשרות: “איידי דטרידי למפלט בשפע אינו בולע”. לכן, לדבריו, מכיוון שמשימתו של ר’ אהרון בחיים הייתה להפיץ תורה בקרב ההמונים, מובטח לו שלא יושפע מהרע ומהיעדר התורה באמריקה. ובאמת, ר’ אהרון אכן היה די מוצלח.

לדעתי המסר עבורנו הוא שעלינו ללמוד ולזכור ללא הרף שגם אם הגענו למעמד גבוה, הזכות שלנו להיות בארץ ישראל מכריחה אותנו להמשיך ולשאוף. שכן שאננות מסוכנת, אפילו כשחיים בארץ ישראל. השבוע, כשאנחנו קוראים על חטא המרגלים וחוסר ההערכה שלהם ל”סגולה” של ארץ ישראל, עלינו לשפוט את עצמנו. האם אנו מנצלים את ההזדמנויות שיש לנו כאן? האם אנו משתמשים בקהילה שלנו עד תום, ודוחפים את עצמנו לעלות לרמות שאנחנו יכולים?

או שאנחנו פשוט זורמים.