הָלֹ֡ךְ וְֽקָרָ֩אתָ֩ בְאׇזְנֵ֨י יְרוּשָׁלַ֜͏ִם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה’ זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַהֲבַ֖ת כְּלוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַֽחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה׃ (ירמיהו ב:ב)

ה’ משבח את כלל ישראל על נכונותם לעזוב את מצרים ללא הכנת צידה לדרך. הרב שלום שוודרון מציין שאם סתם כך, מישהו יתבקש על ידי ה’ לעזוב סביבה בטוחה וללכת אחריו בעיוורון במדבר, זה יראה כאהבה ומסירות לה’. אבל, היהודים זה עתה עברו תקופה של שנה של נס אחר נס, מדם ועד למכת בכורות. הם ראו שה’ מסוגל לעשות הכל. איזה מין מבחן זה בשבילם ללכת אחרי אלוקים כל יכול אל המדבר? אם הוא יכול לכבול אש בברד, הוא בהחלט יכול להוריד חבילות מזון מן השמים?

ברצוני להוסיף מחשבה נוספת על ענייני ליל הסדר. יש מנהגים שאנחנו עושים בסדר, שהם כדי לדמות את היציאה שלנו ממצרים בפועל. יש כאלה ששמים את המצות על הכתף ומסתובבים סביב השולחן בדיוק כפי שעשו היהודים עם המצות שלהם כשיצאו ממצרים. מה הטעם למופע הזה?

רבי ישראל סלנטר אומר לנו שמה שאדם יודע במוחו ומה שהוא מרגיש בליבו אינם קשורים בהכרח. אני אתן דוגמה של אחד שעומד על שפת הבריכה, צופה בכל חבריו משתובבים בפנים, ואומרים, “תכנס – המים נהדרים!” אתה מכניס את הבוהן הגדולה שלך למים ואתה חושב שזה מרגיש קצת קר מדי. כולם צועקים עליך, “הקור רק לשניה. ברגע שתקפוץ למים זה יהיה נהדר!” ואתה יודע שהם צודקים. אבל עדיין צריך קצת אומץ לקפוץ למים.

הרב שלום שוודרון אומר שזה דבר אחד “לדעת” אמונה, שנובעת מכך שראינו ניסים במשך שנה. אבל יש עוד דבר שנקרא “לחיות” אמונה. גם אחרי שראית אחרים חיים עם אמונה, בעצם האומץ לפעול לפי זה בעצמך, זה צעד שמראה אהבה ושכנוע הרבה יותר עמוקים ואינו מובן מאליו אפילו אם אתה יודע מה נכון. שמעתי פעם משל: אדם נפל מצוק, אבל הצליח לאחוז בענף גדול בדרכו למטה. בעודו משתלשל מאות מטרים מעל קרקעית העמק, זעק לה’ להצלה. קול שמימי רעם, “עזוב, אני אתפוס אותך!” אבל האדם שאל: “איך אני יודע שאתה אלוקים?” לאחר מכן הקול עונה, “איזה סוג של סימן תרצה? ציין זאת ואני אוכיח שאני הבורא!” האיש מבקש, וה’ מראה שהוא כל יכול. עם זאת, עדיין נדרש ממנו אומץ להרפות ולהסתמך לחלוטין על ה’. זהו אומץ שנובע מאהבת ה’.

הערב, בליל הסדר, לא מספיק ללמוד אמונה רק באופן עיוני. הרמב”ם אומר שאדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יוצא ממצרים, ולצמוח באהבת ה’. הבה ניקח נשימה עמוקה, נמסור את עצמינו לחלוטין לה’, ונהנה מישועתו. פסח כשר ושמח!