וַיֹּ֘אמֶר֮ יִתְרוֹ֒ בָּר֣וּךְ ה’ (שמות יח:י)

לעתים קרובות אנו מוצאים את עצמנו בתוך אירועים בלתי צפויים לחלוטין. לדוגמה, רק לפני כמה ימים נסעתי לכיוון צומת מסוים שבו בדרך כלל אצטרך לחכות ברמזור אדום. אבל, באופן די מפתיע, האור היה למעשה ירוק. כשעברתי, ציינתי בפני אחד מילדיי, “אני מקווה שלא ניצלתי את כל הזכויות שלי כדי שהנס הזה יקרה.”

ברור שרק התבדחתי, ושהבנתי שיש בזה השגחה פרטית, שה’ סידר זאת כך שאוכל להגיע ליעד שלי מהר יותר ממה שחשבתי. לשבח את ה’ על סוגים אלה של אירועים אולי עולה בקנה אחד עם הרעיון של אמירת “שירה”.

יתרו הגיע ליהודים במדבר והוא שיבח את ה’ באומרו “ברוך…” הגמרא בסנהדרין (צד:א) אומרת “תנא משום רבי פפייס גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה'”. הרב נתן וואכטפוגל ז”ל, המשגיח מלייקווד, שאל: “מה הכוונה? כלל ישראל אמר ‘שירה’ על הים! זה לא טוב כמו להגיד ‘ברוך’?” הוא ענה על שאלתו בצורה מרתקת. ניסים הם ניסים, והם מעבר להבנתנו. כאשר הם קורים, אנו עלולים להיות מוכנעים, ולפעמים אפילו מתעוררים. אבל האם הנס בעצם מחייב אותנו להשתנות או לא? הוא מצטט גמרא בברכות שאומרת שלפני שאדם אוכל, הוא חייב לבקש רשות מה’ לאכול עם המילה “ברוך”. לא די בכך שהוא מכיר בכך שהאוכל גדל בחסדי ה’. עליו לשבח את ה’ ולבקש רשות, ורק אז לאכול.

יתרו כל כך התרגש מקריעת ים סוף עד כדי שהוא הבין שזה דורש ממנו להגיע לרמה חדשה של קרבה לה’. לכן הוא נסע את כל הקילומטרים האלה כדי להשיג את הקרבה הזו.

יש זמנים שבהם דברים קורים לנו, ואנחנו אפילו מכירים בהם השגחה פרטית, אבל האם אנחנו מגיבים על ידי קרבה נוספת לה’? נחזור לדוגמת “הרמזור”, שבה האור היה ירוק באורח פלא. האם התפילה הבאה שלי נאמרת בכוונה רבה יותר בגלל ההשגחה הפרטית של ה’?

שמעתי השבוע בדיחה שלדעתי יש בה מסר שחשוב לנו להרהר עליו בתקופה שלנו. אדם נכנס לבית מרקחת כדי לקנות את בדיקת אנטיגן, והוא מקש מהקופאי, “בבקשה תן לי שלוש בדיקות חיוביות ושתי בדיקות שליליות” האדם שסיפר לי את הבדיחה הזו הביע כמובן את תסכולו מהבלגן שנראה שבו הוא חי. כשעושים בדיקת אנטיגן, זה לא עניין של הטלת מטבע. יש לפרש זאת כמעשה השתדלות. אנחנו אמורים להיות רגועים בידיעה שעשינו מה שעלינו לעשות. אם התשובה היא “נכונה” או לא, זה לא קשור לאם זה היה הדבר הנכון לעשות או לא. כמו, למשל, אדם שהיה צריך לפרנס את משפחתו ופתח חנות, אבל לא נכנס לקוח אחד כל היום! הוא בהחלט עשה את ההשתדלות שלו, אבל זה לא אומר שהוא הצליח להביא משכורת הביתה (אולי כדאי לו לבדוק למה אנשים לא הופיעו).

בזמנים קשים אלה אנשים מחפשים יציבות. אם נעשה את מה שאנחנו אמורים לעשות, למרות שלעולם לא מובטחת לנו הצלחה, מובטח לנו שעשינו את הדבר ה”נכון”. בהילות מתחילה כשאנחנו חושבים שלא יודעים מה לעשות. עלינו לבדוק ולהעריך את המצבים שלנו ולשאול את השאלות שלנו למי שיש לו את היכולת לכוון אותנו לפעול בדרך הנכונה. ובכל זאת, בלי קשר למעשינו, ובלי קשר אם אנחנו עושים משהו קדוש או חול, התוצאות של כל המאמצים שלנו נשלטות על ידי ה’.

וכמו שלפני שאנו נהנים מעולם הזה אנו מברכים, כך גם לפני שנתחיל במאמץ, עלינו להתחנן לה’ להצלחה.

שנזכה לחיות בתקופה של שלווה שבה הברכה ניכרת, ולא רק לשרת את ה’ מרחוק, אלא לעשות כמו יתרו: להתקרב למקום הקדוש לספוג עוד ברכות.