לפני ה’

…לִפְנֵ֥י ה’ תִּטְהָֽרוּ׃ (ויקרא טז:ל)

וְשָׂמַחְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ה’ אֱלֹקֶ֗יךָ (דברים טז:יא)

אחר שעברנו את יום הכיפורים ומתמקדים עכשיו בסוכות, יש להשוות את שני הפסוקים שצוטטו למעלה. ביום כיפור אנו אומרים: ” לִפְנֵ֥י ה’ תִּטְהָֽרוּ”. ובסוכות אנו אומרים, ” וְשָׂמַחְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ה’ אֱלֹקֶ֗יךָ”. יש בשני הפסוקים האלו הביטוי “לפני ה’ “, אך נראה שהם מתארים שתי צורות שונות מאוד של יחסים!

ביום כיפור אנו עומדים ביראה ובושה לפני הקב”ה כשהוא רואה את מחשבותינו הפנימיות ואת העבר העכור שלנו. ואיכשהו, דרך התהליך הזה הוא מטהר אותנו. אבל בסוכות יש לנו חובה לשמוח לפני ה’. מה המשמעות של פסוק זה וכיצד הוא קשור לפסוק ראשון?

אסביר זאת על סמך רעיון שראיתי מהרב ברוך מרדכי אזרחי. ביום כיפור, אנו מקווים, עם התבוננות פנימית אמיתית, ומודעות לתכונות ולמעשים השליליים שלנו, שהייתה לנו חרטה אמיתית. לא רק שאנו רוצים לא לעשות אותם שוב לעולם, אלא שאנו מבינים את החוצפה שבעשיית המעשים הבלתי הולמים האלו “לפני ה’ “. אבל, אם אנחנו שמחים, נהיה שמחים – בין אם זה “לפני ה’ ” ובין אם לא! אז מה זה בעצם לשמוח “לפני ה’ “?

ממשיך הרב אזרחי ומצטט גמרא מפורסמת על מה שהסוכה מסמלת. “דתניא: ‘כי בסוכות הושבתי את בני ישראל’ (ויקרא כג:מג) ענני כבוד היו דברי ר’ אליעזר ר”ע אומר סוכות ממש עשו להם” (סוכה יא:ב). קל יותר להבין שלשכון בתוך ענני הכבוד בעולם הזה אפשרית רק בעזרת ה’, ומראה את הקשר שלנו אתו. אולם עם סוכות העץ ממש, שאיכשהו נבנו, במבט ראשון לא נראה שיש את אותם מעלות רוחניות.

אבל זה באמת הפוך. מאיפה הם השיגו את העצים כדי לבנות אותם? האם בני ישראל פתאום מצאו יער במדבר עם מספיק עצים כדי להקים את הסוכות?! (אנחנו יודעים שיעקב אבינו הכין ארזים מראש כדי שיהיה לנו עץ ארז, אבל זה היה רק למשכן.)

למעשה ה’ פשוט סיפק את העצים לבני ישראל יש מאין. בעוד שלנס זה לא נראה, במבט ראשון, מטרה מסוימת, היה צורך לפני כניסתנו לארץ הקודש ללמד אותנו שה’ יכול לגרום לבלתי אפשרי להתרחש באופן טבעי. זוהיהשמחה הגדולה ביותר לפני הקב”ה.

במונחים עכשוויים, לגור בסוכות ממשיות זה נחשב שה’ איתנו ב”אזור הנוחות” שלנו, שאיפשר “חיים רגילים” במדבר. ענני הכבוד, לעומת זאת, נתנו לנו הרגשה מיוחדת של שמירה ישירה של ה’.

בחג הסוכות אנחנו באמת חייבים להיות שמחים, אבל זה צריך להיות בצורה שמתקרבים יותר לה’. האם זה יבוא מהרגשת ה’ בחיים ה”רגילים” שלנו, כמו הדעה שאנו מסמלים את ה”סוכות ממש”, או על ידי שה’ שמראה את אהבתו הנוספת בצורה יוצאת דופן, כמו הדעה שמסמלים “ענני הכבוד”.

לרובנו היו מצבים שבהם לאחר שחטאנו לחברנו ביקשנו סליחה מעומק ליבנו, וכאשר מחלו לנו, הרגשנו קרובים יותר אליהם. זהו הקשר בין “לפני ה’ תטהרו”, ואז, בסוכות, אנו חוגגים את קרבתנו המוגברת לה’, ב”ושמחת לפני ה’ ” בסוכה הפיזית או הרוחנית שלנו.

שנזכה להיות שמחים “לפני ה’ ” על כל מה שנתן לנו, כשיושבים בסוכות שלנו.