לקפוץ או לא לקפוץ – זה המבחן

“וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְרָהָם֙ אֶת־יָד֔וֹ וַיִּקַּ֖ח אֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת לִשְׁחֹ֖ט אֶת־בְּנֽוֹ” (בראשית כב:י)

ישנן גישות שונות לגבי הכניסה לבריכת השחייה. יש אנשים שנכנסים פנימה בצעדים קטנים ויש שפשוט קופצים ישר למים. נראה לי שההבדל בין הגישות מבוסס על העדפה להרבה כאבים קטנים לאורך זמן לעומת כאב גדול למשך זמן קצר.

נאמר על ר ‘ירוחם, שהיה המשגיח של ישיבת מיר, שכאשר היה מזמן בחור מבית המדרש למשרדו, היה מצביע לבחור בתנועה מחושבת, ולא בתנועה חלקה. הסיבה שההצבעה שלו נראתה מאולצת הייתה שכל פעולה שהוא עשה הייתה מחושבת היטב. כמו שילד קטן, כשהוא עושה את צעדיו הראשונים, מודע מאוד לכל תנועה שהוא עושה, כך גם צדיק אמיתי חושב היטב לפני כל תנועה שלו.

לשם הדגמה, יש סיפור על החתם סופר, שפעם כשישב על ספסל, הוא זז כמה סנטימטרים הצידה. בנו הכתב סופר הבין כי חייבת להיות סיבה כלשהי ושאל את אביו מדוע זז? החתם סופר הגיב, “אני לא אגיד לך את הסיבה, אבל זה אני אגיד: מרגע שהיתה לי בהירות המחשבה, לא עשיתי אפילו את התנועה הזעירה ביותר מבלי לבחון אם זה מה שה’ רוצה.

תאר לעצמך מצב שצריכים לעשות מצווה שתהיה כואבת. יש רבים שפשוט יקפצו ויקיימו את המצווה! למעשה, המצווה עשויה להיות כל כך כואבת, עד שגם מי שבדרך כלל נכנס לבריכה טיפין טיפין יבין שאין להם אומץ לעמוד בכאב הממושך והם פשוט יקפצו פנימה. הייתי מציע שלאדם שפשוט קופץ פנימה יש פחות מאבק עם היצר הרע מכיוון שזו החלטה אחת של “כן או לא”. ואילו לאדם שעושה זאת לאט, יש הרבה הזדמנויות לשנות את דעתו.

סיבה אפשרית מדוע התורה מתייחסת בפירוט רב לכל תנועה של אברהם אבינו, היא ללמדנו שכל תנועה נעשתה מתוך הכרה שהעקידה היתה נסיון, בו הוא נאלץ כל הזמן להתגבר על רצונותיו האישיים על מנת לקיים את רצון ה’.

ברצוני לדחות מסקנה שאנשים עשויים להפיק מרעיון זה. כשמתעוררים בבוקר, האם צריך לקום מהמיטה לאט או בזריזות? חז”ל אומרים לנו שעלינו לעשות זאת בזריזות, לקום כמו אריה, שנראה כסותר את הלקח הזה שאפשר שנלמד מאברהם. לדעתי זה לא נכון, מכיוון שהמטרה לקום מהמיטה בהתלהבות היא להראות את ההתרגשות שלנו לעבוד את ה’. ואילו במקרה של הנסיון בעקידת יצחק בנו, לא היה שום סיבה לאברהם אבינו להראות “שמחה” לעשות זאת. לכן, כאשר ה’ מנסה אותנו, צעדים שקולים הם הדרך הטובה יותר לשרת את ה’.

שנזכה לא רק לבחור נכון כשיש מצוות לפנינו, אלא גם לקיים אותן ברגש המתאים לכל מצווה.