“לֹ֥א תֹאכַ֖ל כׇּל־תּוֹעֵבָֽה” (דברים יד:ג)
לאחרונה, לאחר התפילה, פנה אלי אדם ששואל אותי שאלות בנושא כשרות במשך עשרות שנים. הוא הסביר שהחברותא החדשה שלו הוא משגיח כשרות, ולאחר שהם לומדים, הוא מתאר לו כמה אסונות שראה בשטח. הוא שאל אותי, “האם עלי להקפיד יותר על מה שאני אוכל, לא להסתמך רק על השגחה? ואם כן, מאיפה להתחיל? ” נתתי לו תשובה קצרה בזמן הפנוי שהיה לי, אבל כשעזבתי אותו נזכרתי בסיפור שקרה ביני לבין דודי.
דודי זצ״ל היה יהודי אדוק מאוד וזהיר בכל פרטי המצוות. למשל, לפני שמישהו שחט לו עוף לאכילה, הוא היה בודק את הסכין; ולאחר השחיטה בדק את הריאות והגידים; ולבסוף היה ממליח בעצמו את העוף. שאלתי אותו פעם, “האם אתה חושב שאתה בעצם אוכל יותר כשר מכולם?” דודי הביט בי בהלם, פניו הלבינו והוא צעק: “לאכול יותר כשר? בשביל זה אתה צריך עזרה מן השמים! ” שאלתי אותו, “אם כן, מדוע אתה עושה כל הטרחה הזו אם לא מובטח לך שאתה תאכל יותר כשר?” על כך הוא השיב, “אחרי מאה ועשרים, אם חס וחלילה יוכיחו אותי על שאכלתי משהו לא כשר, לפחות אוכל להגיד שניסיתי כמיטב יכולתי!”
אברך שאל אותי פעם אם הכשר מסוים אמין (לידיעתך: ההכשר לא היה הכשר “רע”, אבל היו לו הרבה שמועות שליליות סביבו). הופתעתי, כי האיש נראה כמו אברך רגיל, וזה לא היה סוג של הכשר שהייתי מצפה מאדם כמוהו שיאכל. שאלתי אותו, “למה בכלל אתה רוצה לאכול מהכשר כזה? למה לא לאכול מהכשר טוב יותר שאין לו ספקות?” הוא השיב שהוא היה בחופשה, מסתובב, והבטן שלו רטנה. הוא נתקל בקבוצת אנשים שעושים מנגל והם הזמינו אותו לאכול איתם. הוא שאל אותם, “מאיזה הכשר הבשרים?” והם השיבו עם שם ההכשר המסוים הזה והוסיפו “זה אמין במאת האחוזים”. “בדחף הרגע אכלתי איתם, ועכשיו אני רוצה לדעת אם אני חייב לעשות תשובה.” די הופרעתי מההתנהגות שלו ואמרתי לו את האמת, “בגלל שהיית רעב, אכלת משהו שאתה לא בטוח אם הוא כשר או לא!? איזה מין ‘בן תורה’ אתה? בין אם ההכשר אמין ובין אם לא, מה שעשית נקרא חטא!” (ראה רש”י פרשת מטות ל:ו ד”ה “וה’ יסלח לה”).
יש סיפור על שני יהודים בתקופת האינקוויזיציה. הם הפליגו ממש מול חוף ספרד, כשפגעה בהם סערה ושקעו. למרבה מזלם, שניהם הצליחו לחזור ליבשה בספרד, שם התארחו כל אחד על ידי משפחה מקומית. ראובן התארח בבית שבו הוגשו כל מיני מאכלים שאינם כשרים בעליל, אך מרוב פחד על חייו הסתיר שהוא יהודי ופשוט אכל את האוכל כדי להישאר בחיים. שמעון התארח בבית בו לא הוגשו אף פעם מאכלים לא כשרים. כשהמארח ראה את שמעון ממלמל תחת נשימתו לפני שאכל משהו, הוא אמר, “אני מכיר שאתה יהודי. אתה צריך לדעת שאני גם יהודי, ובבית שלי במרתף יש לי ציוד שבו אני שוחט, מולח ונוקר את הורידים. הכל כאן כשר למהדרין!”
כאשר ראובן ושמעון התאוששו מספיק כדי לחזור לביתם, שניהם שמעו על קורותיו של האחר והחליטו לשאול את הרב המקומי מדוע זה קרה. “מדוע שמעון זכה לאכול אוכל כשר גם בנסיבות הקשות האלה ואני בסופו של דבר אכלתי טרייף?” הרב שאל את ראובן, “האם קרה שפעם אכלת ברצון משהו שכשרותו בעייתי? ראובן הוריד את ראשו והודה שזה קרה פעם אחת. הרב אמר, “אם אינך זהיר, ה’ לא יעמוד מדרכו לשמור עליך.”
בימי חופשה אלה, רבים מאיתנו עשויים להרגיש שאולי נוכל להקל על חלק מההנחיות שאנו שומרים בבתינו. ייתכן שיהיו מקרים בהם מותר לאדם להקל, אבל ישנן פעמים אחרות בהן עצלותינו עלולה בסופו של דבר לגרום לנו לאבד את הסייעתא דשמיא שלנו.
