לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם׃ וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹקָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (במדבר כה: יב-יג)

החפץ חיים הבחין שבתו מעוניינת בכסף, לכן מינה אותה כגבאית צדקה, כי על כל מידה שיש לאדם, יש זמן ומקום שאפשר להשתמש בה בעבודת ה’. למעשה, אדם כזה יכול לשרת את ה’ באופן שאדם ללא המידה הזו לעולם לא ישיג. היבט נוסף של רעיון זה נמצא בגמרא שאומרת לנו שאדם שנולד עם משיכה לדם צריך להיות שוחט או מוהל. כל ה”חסרונות” הללו שאיתם אנו נולדים, הם באמת שם כדי לעזור לנו למצוא את הדרך האישית שלנו לעבוד את ה’ איתם. לפעמים העבודה עשויה להיות פשוט להתגבר על הנטיות הללו.

הבה נשתמש בזוג הבא כדוגמה. הורה אחד יותר עצבני ומאוד קפדן עם ילדו, בעוד שההורה השני יותר נוח וסובלני, עם הגישה ש”הכל יסתדר מעצמו”. אחד ההורים, אולי, משתמש במדתו כדי לשרת את ה’, בעוד שהשני צריך ללכת נגד יצרו כדי לתת לילדם את החינוך הראוי. או אולי, שניהם ייפגשו איפשהו באמצע, ויתגברו על נטיותיהם הטבעיות לטובת הילד.

המדרש אומר “אמר הקב”ה בדין הוא שיטול שכרו” (במדבר רבה כא, א). ישנם הסברים רבים לגבי מה המשמעות של המדרש הזה. הבן איש חי מספר לנו על מלך שהיה לו לוחם חזק שהיה תמיד במשמר הפרטי שלו. פעם אחת יצאו לציד, והמלך הותקף על ידי שודדים. הלוחם החזק של המלך הרג את כל השודדים הללו, אך המלך לא שיבח אותו על גבורתו. זמן קצר לאחר מכן המלך שוב יצא לציד, ושוב הותקף, אך הפעם אותו לוחם חזק לא היה איתו. חייל רגיל קיבל את המשימה על עצמו ובאומץ לא ייאמן הרג את השודדים והציל את המלך. המלך שיבח את החייל הזה מאד. שאלו את המלך: “מדוע לא קיבל הלוחם הראשון שבחים, ובכל זאת שיבחת את הקצין השני ביותר?” ענה המלך, “הקצין הראשון רק מילא את תפקידו. האם אני משבח את מנקה המטבח אם הוא עושה עבודה טובה? אולי, אבל באופן שטחי, במקרה הטוב. עם זאת, החייל השני נכנס למאבק על כבודי, וחרג ממה שהוא יכול להשיג בדרך כלל. לכן הוא זה שראוי לשבחים מיוחדים”.

הבן איש חי מסביר: פנחס היה נכדו של אהרן, שהיה אוהב שלום ורודף שלום. הוא גם היה חבר בסנהדרין. בנוסף, לפנחס לא היה שום ניסיון בלחימה. במצב זה, בשביל כבוד שמים, הוא התאמץ הרבה מעל היכולות הטבעיות שלו. לכן, נכון היה שה’ נתן לו שכר מיוחד.

הרבה פעמים, יש הזדמנות לקיים מצווה ואנחנו מצדיקים את עצמנו  ממנה כי היא לא ב”אזור הנוחות” שלנו. אולי, דווקא במצבים אלה, אם נוכל להתגבר על אי הנוחות שלנו, אנו עשויים לקבל ברכה שתזניק אותנו לרמה אחרת לגמרי ממה שהיינו משיגים באופן טבעי, בדיוק כפי שעשה פנחס.