הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחׇדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה׃ (שמות יב:ב)

יש סיפור מפורסם על חסיד שהיה עני מאוד. כל מה שהוא ניסה לעשות לא הצליח. הוא הגיע למצב של ייאוש, התיישב וחשב על מעמדו הנמוך. אבל פתאום הוא קפץ והתחיל לרקוד! “רב ייד בטח השתגעת!” אמרו האנשים סביבו, ונענעו בראשם בעצב. “שום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת!” הוא הסביר. “הייתי במצב הגרוע ביותר האפשרי ונראה היה שאין דרך לצאת מזה. גלגלי המזל סובבו אותי ממש לתחתית. אבל אז הבנתי שלכל גלגל יש חלק שנמצא בתחתית, וכל עוד הגלגל עדיין מסתובב אז הנקודה הנמוכה ביותר צריכה לעלות בקרוב כדי להפוך לנקודה הגבוהה ביותר. לכן ברור לי שהמזל שלי ישתנה, ואני אתעלה למעמד איתן כלכלית”. למעשה, זה בעצם מה שקרה לאיש הזה.

אנו יודעים שהיהודים במצרים הגיעו לשער המ”ט בטומאה, ואם הם היו נשארים במצרים אפילו עוד רגע היו יורדים לשער החמישים, היו נטמעים שם ואי אפשר היה להוציא אותם. אנו מניחים שהגאולה הייתה צריכה להתרחש אז כי לה’, כביכול, לא הייתה ברירה. עם זאת, אני מאמין שצריכה להיות משמעות עמוקה יותר למה נגאלנו דווקא כשהיינו בנקודה הנמוכה ביותר שלנו.

היהודים משולים לירח. בנוסף, המצווה הראשונה שניתנה לעם ישראל הייתה קידוש החודש. יש סיפור בגמרא (חולין ס:ב) המסביר מדוע הירח דועך והולך. בזמן בריאת העולם, “אמרה ירח לפני הקב”ה רבש”ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה, לכי ומעטי את עצמך”. כשמסתכלים על הגמרא נראה שהאמירה המקורית של הירח נחשבה לחטא. לכן, המשמעות של ירח מחודש שמופיע בכל חודש עשויה להזכיר לנו שיש הזדמנויות להתחיל שלב חדש; דף חדש; התחלה חדשה. אולי חטאנו בעבר, אבל אנחנו יכולים להתחיל מחדש עכשיו.

בני ישראל נגאלו ממצרים לא רק משעבודם הפיזי אלא מדבקותם בעבודה זרה. כפי ששאלו המלאכים, “מה ההבדל בין היהודים להמצרים, הלא שניהם עובדי עבודה זרה!?” התשובה היא שיש לנו את היכולת לשנות. אנחנו יכולים לצאת מהסביבה השלילית ביותר ולצמוח להיות אומה חזקה ששומרת תורה בהתלהבות. יכולת זו לא ממש נמצאת באומות אחרות, שהן עלולות להופיע ולהיעלם. לפעמים הן נראות שמופיעות שוב שנים מאוחר יותר, אבל הן למעשה אומות חדשות לגמרי (למשל, ליוונים ולמצרים הנוכחיים אין קשר ליוונים או למצרים הקדמונים).

בני ישראל לפעמים יכולים להיות בפסגה הכי גבוהה ולפעמים בגיא הכי נמוך, אבל אנחנו כאן לנצח, ואנחנו פורחים.

המצווה הראשונה שניתנה לעם היהודי הייתה לקדש את חודש ניסן. תחיה חדשה מזמן שבה הירח היה נסתר לחלוטין, אבל עם יכולת להיות מלא וזוהר בחמשה עשר לחודש – בדיוק היום שבו יצאנו ממצרים.

חשוב לנו להאמין במושג זה של “גלגלים חוזרים”: לא משנה כמה התרחקנו, תמיד נוכל לחזור בתשובה ולהשתחרר מנסיבותינו; “ובא לציון גואל” – שנזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו.