וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֗ה וַיַּעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בַּֽמַּחֲנֶה֮ לֵאמֹר֒ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אַל־יַעֲשׂוּ־ע֛וֹד מְלָאכָ֖ה… (שמות לו:ו)

המושג עשיית “מלאכה” בשבת מתפרש בדרך כלל כעשיית “עבודה”. כאשר לומדים את ההלכות, מתוודעים לכך שפירוש זה אינו מדויק, ומשמעות טובה יותר תהיה עשיית “עבודה יצירתית”. העברת חפצים כבדים עשויה לשרוף קלוריות רבות, אך אינה נקראת מלאכה, ללא קשר למידת הקושי והמאומצת שעשויה להיות בעבודה. מלאכה מוגדרת כפעילות יצירתית שמעבירה חפץ ממצב אחד למצב שימושי (יותר), ומשפרת את החפץ.

המפרשים מתייחסים למלאכת הוצאה (העברת חפץ מרשות אחד לרשות אחרת) כ”מלאכה גרועה” (מלאכה בדרגה נמוכה) והסיבה היא כי הוצאת חפץ בין רשויות אינה באמת עשייה באופן יצירתית. מספרת לנו הגמרא (שבת צו:ב) שאנו לומדים איסור הוצאה בשבת מהפסוק שהובא לעיל. ר’ יעקב קמנצקי שואל מדוע לא ניתנה מלאכת הוצאה ביחד עם שאר מלאכות השבת? הוא עונה על בסיס הרעיון של מה שהמשכן מייצג. גבולות מגדירים מקומות ואומרים לנו היכן רשות אחת מתחילה ואחת נגמרה.

אני זוכר שכילד קטן שאלתי את המורה שלי בבית הספר כשלמדנו את מפת ארצות הברית, “איך זה שהגבולים בין המדינות כל כך עקומים? למה הם לא פשוט עשו קו ישר ביניהן? (בגיל הצעיר הזה לא הבנתי שהמורים לא תמיד יודעים את התשובות). ככל שהתבגרתי, הבנתי שבמקרים רבים, הטופוגרפיה, התחום העוסק בצורת פני השטח בכדור הארץ, גורמת לשרטוט הגבולות בצורה עקומה. למשל, בכל פעם שאני נוסע מבית שמש לירושלים אני שם לב לשינוי המהותי שמתרחש בשער הגיא. הצומת הזה נמצא בקצה רכס הרים, ומשם לירושלים הררי והכביש החוצה אותם עולה ויורד. אולם משם לים התיכון הוא פחות או יותר שטוח. ואכן, השטח ההוא נקרא “השפילה”.

שמעתי פעם את ראש הישיבה שלי מסביר למה יש הרים ועמקים בעולם. הוא ציטט מספר שמסביר שבמפת העולם בשמים הטופוגרפיה בנויה סביב כמות הקדושה שיש במקומות שונים. כפי שמלמדנו המהר”ל, יש לשמור ולכסות כל מקום של קדושה. לפיכך, כל מקום שיש בו הר, סימן שיש קדושה באותו מקום. אז, המפה הטופוגרפית של העולם היא למעשה שטוחה – כיסויי הקדושה הם שהופכים את המראה הפיזי שלה ללא אחיד.

אולם דברים השתנו לאחר בניית המשכן. הבית של השכינה היה כעת מבנה פיזי, שהעלה את הרעיון שיש רשויות שונות. זה היה הבסיס הדרוש לקיום איסור הוצאה בין רשות לרשות. מקומות השתנו מהיותם רק נקודות על המפה, לזה שלכל אחד היה אופי רוחני משלו.

בדומה לכך, הגמרא אומרת לנו שלמרות שעם הארץ עשוי לשקר במהלך השבוע, הוא לא ישקר בשבת בגלל יראת השבת. החפץ חיים גם שם דגש רב על עשיית מצוות ולימוד תורה בשבת, שכן היום קדוש יותר, ובכך גורם שנגיע לרמות רוחניות גבוהות יותר על ידי עשיית מצוות ולימוד תורה בשבת. לכן אנו רואים שיש תחומים, לא רק במקום, אלא גם בזמן.

בפרברים יש אזור לבית, אזור נוסף לחצר הקדמית לפני הבית, ואז אזור נוסף לרחוב. בהלכה, לכל אחד מאותם אזורים יש מונחים ותנאים הלכתיים שונים.

כפי שאנו לומדים בפרשה, נקהלו כולם יחד ללמוד הלכות שבת. אנחנו למדנו שיש הבדלים לא רק בזמן, בין ששת ימי השבוע ליום השביעי, אלא גם יש הבדלים בין מקומות. לאחר שהשיעור הזה מובן, צריך להיות ברור לכולנו שלהתפלל בבית, להתפלל בחצר, להתפללברחוב, ולהתפלל בבית הכנסת אינם כולם אותו דבר. ככל שנשתדל לקיים שתפילתנו יהיו במקום קדוש, ושהמקום הזה יהיה קרוב יותר לקדושה המרבית, ואז בע”ה השתוקקותינו לקדושת המקום תניב פירות בקרוב בימינו.