וְאִם בְּרִיאָ֞ה יִבְרָ֣א ה’ וּפָצְתָ֨ה הָאֲדָמָ֤ה אֶת פִּ֙יהָ֙ וּבָלְעָ֤ה אֹתָם֙ וְאֶת כׇּל אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י נִֽאֲצ֛וּ הָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶת ה’׃ (במדבר טז:כט-ל)

ה’ המציא עונש חדש לחטאו של קרח, שלא היה דומה לשום עונש אחר שהיה אי פעם. ברור שיש סיבה שהובילה לעונש כזה, מלבד היותו אירוע מדהים שלא יישכח.

הילקוט מספר לנו שקרח כפר בתורה שבעל פה. ההפלאה (1731-1805) מסביר שאנו מוצאים עונשים דומים במקומות אחרים בתורה, וכולם קשורים לאותו חטא של כפירה בתורה שבעל פה. ההפלאה ממשיך ומציין שמי שמתרשל בהספד של תלמיד חכם חייב לרדת חיים לקבר, כשם שנעשה לקורח! בדומה לכך, בזמן קבלת התורה, ה’ הרים את הר סיני מעל ראשי כלל ישראל ואמר להם: “אם לא תקבלו את התורה, שם תהיה קבורתכם!” (ראה תנחומא פרשת נח שהכוונה הייתה לתורה שבעל פה). המכנה המשותף ביניהם הוא לרדת חיים שאולה עקב כפירה בתורה שבעל פה.

אולם ההפלאה אינו מסביר מדוע העונש הספציפי של קבורה בחיים מתאים לחטא זה. המהר”ל בתפארת ישראל מסביר שללא קבלת התורה, לרבות התורה שבעל פה, העולם לא יכול היה להתקיים. לכן, לאדם הכופר בתורה שבעל פה אין מקום להיקבר בעולם שקיים רק בגלל התורה, שחלק מהותי ממנה היא התורה שבעל פה.

אני רוצה להציע הסבר אחר. כל הצמחייה שיש לנו מתחילה באדמה ועולה מעליה ויוצרת חיים. כדור הארץ עצמו, במבט שטחי, נראה דומם ורדום – אם כי למען האמת, האדמה שופעת חיים. כך גם התורה שבעל פה יוצאת מהתורה שבכתב. כדי לקבל את התורה שבכתב כדבעי, עלינו לסמוך על מורינו, שכן רק על סמך מה שהם מלמדים אותנו נוכל להיות בטוחים שמה שאנו לומדים היא באמת תורה. כלומר, אנחנו צריכים להאמין שיש תורה שלמה – התורה שבעל פה – שופעת מתחת לשטח – התורה שבכתב.

אני רוצה לשתף אתכם באירוע שקרה לי לפני כמה שנים. מכר שלמד בישיבות אירופה לפני מלחמת העולם השנייה, הצטרף ל”תנועה הקונסרבטיבית” מיד לאחר המלחמה. כשהגיע לשנות ה-50 לחייו הוא הפך לחבר בבית הכנסת בו התפללתי, ועד מהרה חזר להיות יהודי שומר תורה ומצוות. בנו למד באותה תקופה בתיכון לא יהודי והתקשה להתמודד עם זה שאביו חזר בתשובה. בסופו של דבר הבן הגיע לישראל כדי ללמוד ב”ישיבה” קונסרבטיבית. אביו בא לבקר את בנו האהוב וביקש שאבקר אותו במלון שלו. כשהייתי שם, הבן שלו נכנס והאבא חייך אלי ואמר, “גם הבן שלי הוא בחור ישיבה!” הדם שלי התחיל לרתוח. תהיתי לעצמי, “בבית ספר של אפיקורסים ישנם בני תורה?” שאלתי את התלמיד הזה, “מה אתה לומד בבית הספר שלך?” הוא ענה: “גם אנחנו לומדים תורה. אבל יש לנו דרך טובה יותר לנתח את התורה”. על כך השבתי, “כאשר ניתנה התורה בסיני, אתה מניח שגם התורה שבעל פה ניתנה?” (לא הייתי שואל את השאלה הזו היום). הוא ענה, “כן.” המשכתי ושאלתי אותו, “אם התורה ניתנה בשיטת לימוד מסויימת, ומישהו משתמש בשיטה אחרת ללימוד התורה, האין זה כמו מורה למתמטיקה שנתן לתלמידיו תרגיל מתמטי, ‘מה הוא 2 כפול 3’ והתלמיד ענה ‘5’. כשהמורה שאל איך הוא הגיע לתשובה הזו, התלמיד ענה: “החלטתי שבמקום להכפיל אני אחבר את המספרים”. המורה בהחלט יגיב שזה לגמרי שגוי. כך גם אם התורה ניתנת עם התורה שבעל פה, הכוללת מסורת כיצד יש ללמוד את התורה, תוצאה של כל שיטה אחרת לא יכולה להביא לתורה אמיתית. כשם שבעולם המתמטיקה אין מקום לסטות מדרך פתרון הבעיה הנתונה, להבדיל, כך גם בלימוד התורה.

רעיון זה נכון לגבי על כל המפקפקים וחושבים שיש להם גישה טובה יותר מהדרך המסורתית של לימוד תורה. זו הייתה טעותו של קורח. המסר הוא שהקרקע לא יכולה לקבל מי שמכחיש שיש משהו בעל משמעות (תורה שבעל פה) גם מתחת השטח (תורה שבכתב). במקום זאת, אותו אדם ייקבר תחת הבנתו המטורפת.

יהי רצון שנזכה להאמין במסורת שלנו ועל ידי כך נצמח גם ברוחניות וגם בגשמיות.