נראים חיוביים

“הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֤ה ה’ לִפְנֵי֙ עֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל אֶ֥רֶץ מִקְנֶ֖ה הִ֑וא וְלַֽעֲבָדֶ֖יךָ מִקְנֶֽה” (במדבר לב:ד)

לפעמים אנשים נמצאים במצבים שבהם במבט ראשון הם נראים רעים. פעמים רבות, ישנם הסברים מקובלים על הדעת שמה שנראה לעין הוא לא באמת מה שקורה. יש אנשים שמקבלים בקלות את ההסברים החדשים, ובכל זאת ישנם אנשים שלא שמים את חשדותיהם בצד כל כך בקלות.

החתם סופר (אוסף תשובות נ”ט) אומר לנו שמושג זה הוא אולי הקשה ביותר בכל התורה לשמור. התורה אומרת, “והייתם נקיים מה’ ומישראל” (במדבר לב:כב). התורה אומרת שצריכים להיות נקיים מחשד. החלק הראשון של הפסוק, שה’ צריך להבין את המניעים והרצונות שלנו, היא הרבה יותר קלה לביצוע מאשר החלק השני, מכיוון שבאופן טבעי אנשים חושדים שמעשים של אחרים מונעים מסיבות לא נאותות.

חז”ל מספרים לנו כי השבטים ראובן וגד הפכו את סדר העדיפויות שלהם. נראה כי העניין העיקרי שלהם היה בניית גדרות צאן – כפי שאמרו תחילה – ורק אחר כך הם עסקו במשפחותיהם. עם זאת, נראה לי ברור כי עמוק בפנים הם דאגו  יותר על משפחותיהם מאשר על צאנם ובקרם. פשוט הדרך שהם אמרו יכולה לגרום לאחרים לחשוב עליהם את מה שלא נכון. מדרש אחר (פסיקתא זוטרתא סה:ב) אומר שהסיבה האמיתית שהם רצו להתיישב בעבר הירדן הייתה מכיוון שהם רצו להיות קרובים יותר לקברו של משה רבנו. עם זאת, האופן בו הם ביטאו את רצונם נראה היה שהעדיפו סיבה משנית. החתם סופר מציין שמשה רבנו התנה עם שני השבטים הללו ואמר: ” אִם-תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה’, לַמִּלְחָמָה. וְעָבַר לָכֶם כָּל-חָלוּץ אֶת-הַיַּרְדֵּן, לִפְנֵי ה’, עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת-אֹיְבָיו, מִפָּנָיו. וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה’ … וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם, לַאֲחֻזָּה…” (במדבר לב:כ-כב) עם זאת, אף על פי שהם מילאו את התנאים, מציין החתם סופר, שהמדרש אומר כי מכיוון שהם הביעו את דבריהם עם יותר יחס לרכושם, והעדיפו אותם יותר מדברים אחרים (כגון משפחותיהם), זה נראה לכאורה שההתעסקות עם רכושם גרמה לשני שבטים לצאת קודם לגלות (כאלף שנים מאוחר יותר).

זו התנהגות שיש לעבוד עליה. איך נוכל להתרגל לא לחשוב באופן שלילי על שכנינו באופן אוטומטי? הרב מנדל קפלן ז”ל אמר פעם, שאם תראה מישהו שאתה מכיר נוהג בשבת, התגובה המיידית שלך עשויה להיות, “חשבתי שהוא יהודי ישר, אבל תראה איזה רמאי הוא באמת!” ואז, כשהיצר טוב מתחיל להשפיע, הוא אומר, “לא יכול להיות! הוא בעצם יהודי טוב. אולי יש לו מקרה חירום רפואי והוא הולך לבית חולים? ” אמר הרב מנדל, “עם התגובה הראשונה כבר נכשלת במבחן של ‘בצדק תשפוט את עמיתך!” איך נהפוך את התגובה הראשונית שלנו על מעשי מכירנו וחברינו לחיובי?

הוא עונה שאנחנו חייבים לעבוד על אהבת ישראל שלנו. אם באמת היתה לנו אהבת ישראל, תגובתנו הראשונית הייתה שונה לגמרי. למשל, לאדם בדרך כלל יש אהבה כלפי בני משפחה קרובים, כך שאם יראה את אחיו נוהג בשבת, תגובתו הראשונית תהיה, “אוי! אחי בוודאי נוסע לבית החולים למקרה חירום רפואי! אני מתפלל שהכל בסופו של דבר יסתדר!” עלינו לעבוד על עצמינו כדי להפוך זאת לתגובה הראשונית שלנו לכל יהודי.

בשבועות אלה, כאשר אנו מתמקדים בתיקון השנאת חינם שלנו, מוטלת עלינו חובה מיוחדת לחשוב על החיובי כלפי אחרים. השבטים גד וראובן, לכאורה, הציגו את הפחות חשוב לפני החשוב יותר, ומראה זה של אי-התאמה יצר רושם מוטעה וגרם להם לצאת ראשונים לגלות. גם עלינו לנסות להבהיר את כוונותינו הטובות מההתחלה. אך בנוסף, עלינו לנסות להסתכל על חבירינו באור חיובי אפילו כשנראה אחרת.