עזוב אותו לבדו

וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃ (בראשית לב:כה)

“וְנִשְׂגַּב ה’ לְבַדּוֹ” – אַף יַעֲקֹב “וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ”. (בראשית רבה עז:א)

יום אחד כשיצאתי מבית הכנסת, חבר שלי שאל אם אני רוצה ללכת איתו הביתה. בתגובה התבדחתי, “אולי אתה מפחד שאם אתה תלך לבד אתה עלול לפגוש את עצמך ולהיות לבד עם עצמך?” הוא הגיב מיד, “ההערה שלך נכונה בזה שאני מחפש הסחה, אבל הפעם זה מהחום הלוהט ולא שאני מפחד להיות לבד עם עצמי”.

אני מאמין שהתופעה הזו של רצון להיות מעורבים עם אחרים נובעת מכך שאנשים מפחדים לבחון מקרוב את חייהם. המפלט שלהם הוא למצוא מבחוץ מרחבים בטוחים יותר להיות בהם. אדם בריא נפש יראה את השהות עם עצמו כריענון האולטימטיבי – תסתכלו על האנשים שיוצאים ל”טיולי הישרדות” שבהם הם מאתגרים את עצמם לבד מול כוחות הטבע. עם זאת, ברמה החברתית, זה בולט עוד יותר. רוב האנשים לא חיים “לבד”, אלא רוב, אם לא כל מה שהם עושים, מונע על ידי לחצים חברתיים.

הראשון שהחזיק מעמד ובאמת עשה את מה שהוא האמין בו היה אברהם אבינו. מסיבה זו, הוא כונה “העברי”, כלומר הוא היה מוכן להיות ב”צד השני” לעומת שאר העולם. הוא עמד על מה שהוא האמין בו, מוכן למסור נפשו על אמונותיו בניגוד לנטיות שאר העולם.

סביבתו של אדם עשויה גם להועיל, אם היא עוזרת לו להתחזק כדי לעשות את מה שהיצר הרע שלו מנסה למנוע ממנו לעשות. לדוגמא: בעולם מושלם כולנו היינו רוצים לעשות מצוות בהתרגשות ובמסירות, בצורה הכי יפה שאפשר. לפעמים לחץ חברתי יכול לתת לנו סיבה של שלא לשמה להביא את עצמנו להישגים גדולים יותר בתורה ובמצוות. חז”ל אמרו לנו קנאת סופרים תרבה חכמה – קנאתם של לומדי תורה תביא ללימוד תורה נוסף. בשולחן ערוך נאמר כי מי שתורם לבית כנסת צריכים לרשום את שמו כדי להכריז על התרומה, ויש שמסבירים מפני שזה יעודד אחרים לתרום גם הם.

יעקב חזר עבור פחים קטנים. כל המפרשים מהרהרים מדוע יעקב, העשיר המופלג, יכניס את עצמו לסכנה רק כדי להציל כלים נמוכי ערך!? כולם מסבירים בדרכיהם השונות שמדובר במעשה רוחני, שכמובן יעקב הרגיש שכדאי לעשותו לבד.

יש מצבים שעשיית מצווה בפני אחרים מונע בניית הקשר בינו לבין ה’. אולי המלאך של עשו ניסה להרחיק את מחשבותיו של יעקב ממה שהיה עושה כדי שיתמקד על דברים אחרים. זה נראה כמו קרע קטן, אבל זה באמת יכול לקלקל את כל עבודת ה’ שלו.

אני מכיר רופא מאוד מבוקש. הטלפון מצלצל בביתו כל היום. הלחץ עליו גדל עד כדי כך שהוא נסע לשוויץ בלי הסלולרי שלו כדי ליהנות מקצת שקט ושלווה בהרי האלפים. מאוחר בבוקר אחד הוא נשכב על כיסא, נהנה מאוויר ההרים ומהנוף, ומישהו במקרה הולך ואומר, “דוקטור X?? אני לא מאמין. כבר כמה שבועות שרציתי לדבר איתך!” בשמחה נתן הרופא לאיש את העצה הדרושה לו, אך העיר למשפחתו שחופשתו הלכה לאיבוד. לפעמים כשאתה מעורב בעבודות ה’ האמיתי הפרעה קטנה יכולה להסיט אותך מספיק כדי שלא תוכל לחזור למצב הרוחני הגבוה שהיה לך. זו המשמעות של “לבדו”. רק כאשר אדם לבד עם עצמו, עבודת ה’ שלו יכולה להיות בצורתה הטהורה ביותר.

בסופו של דבר יעקב ניצח במאבק שלו עם מלאך עשו, אבל הוא פשוט לא היה באותו מצב אחר כך. יש הרבה דברים גדולים שיצאו מהאירוע הזה, כמו השם “ישראל” ומסר לכלל ישראל להחזיק מעמד אפילו כשיש לנו אויבים סביבנו. אבל יעקב לא יצא ללא פגע.

אני רוצה להציע שכשרואים מישהו עסוק בגמילת חסדים, או שקוע בלימוד התורה או בתפילה, שנעזוב אותו בשקט!