פנימיות של שמות

“וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל-ה’ לֵאמֹר: קֵל נָא רְפָא נָא לָהּ” (במדבר יב:יג)

רש”י אומר לנו, על פי הגמרא ברכות לד:א, שמי שמבקש רחמים על חולה לא צריך להזכיר את שמו. המגן אברהם (אורח חיים קיט) אומר לנו שיש הבדל אם הוא נמצא בנוכחות של החולה או לא: בנוכחות החולה, אין צורך להזכיר את שמו, אבל כאשר אינו נוכח החולה, הוא צריך להזכיר גם את שם החולה ואת שם אמו.

החתם סופר בנדרים מ:א אומר לנו שלהזכיר שמו של חולה יכול להשפיע לרעה, כי כאשר שמו מוזכר, זה יכול להביא את מידת הדין על האדם. פעמים רבות, לאנשים יש חברים, מכרים וקרובי משפחה שנמצאים במצב בריאותי קשה, וברצונם לשנות את שמם כדי להסב את הגזירה הרעה. הייתי פעם מעורב במצב שבו אדם הלך לצדיק גדול והסביר לו את המצב הרפואי, הצדיק אמר “נראה לי שאנחנו צריכים לשנות את שמו”. ואז שאל האדם, “איזה שם יש להוסיף?” על כך השיב הצדיק, “אמנם ברור לי ששינוי השם ישפיע על בריאותו, אבל אני לא בטוח אם שינוי זה יהיה לטוב או לרע. בשביל זה אתה חייב ללכת למישהו עם יותר ניסיון בתחום הזה “.

אנו מניחים בדרך כלל שאם נכנסים לעניין רוחני, זה חייב להיות לטובה. סיפור זה ורעיון החתם סופר מביאים לידיעתנו כי הענין לא בהכרח מובטח שכל שינוי רוחני משפר האת המצב. חלק מהמפרשים אומרים שהסיבה שמנהגנו להזכיר את שם האם כאשר מתפללים על חולה הוא כי ה”אמא” מסמלת רחמים. אחרים אומרים כי מאחר שלגברים יש יותר מצוות וחיובים מאשר לנשים, להזכיר את שם האבא יכול להשפיע לרעה.

חיפשתי סיבה מדוע זה שבנוכחות החולה לא צריכים להזכיר שמו. ברצוני להציע כי באמצעות שמות אנו מגדירים את האדם, ומאפשרים את בדיקת זכויותיו. אבל, כאשר לא מזכירים את שם החולה, התפילות עולות לה’ בלי בדיקה. אולי זה מסביר למה כשמבקרים חולים אנחנו צריכים להתפלל בנוכחותם.

רבי עקיבא איגר אומר שכאשר מתפללים על הורים, אין זה ראוי להזכיר שם תואר כמו “אבי מורי” – אלא רק את שם ההורה עם שם הסבתא מספיק. הוא מביא הוכחה לכך אבל לא נותן הסבר. אני רוצה להציע כי להזכיר תואר כבוד של אדם, כגון “אבי מורי” יכול להשפיע לרעה על החולה, על ידי הפניית תשומת לב למעשיו של החולה. במקום זאת, אנחנו צריכים לשאול מה’ לרפא את האדם כפי שהוא, ולא עם כותרות מיוחדות. הנתיבות כתב בצוואתו כי אפשר לכתוב איזה מילים מחמיאות עליו על מצבתו, אבל הוא ביקש שלא להשתמש במילה אחת: “הרב”! זה היה משום שהוא דאג כי על ידי שימוש בתואר “הרב”, זה יעיד על היותו פוסק הלכה, ויגרום בדיקה בלתי רצויה על כל פסקי ההלכות שלו.

שנזכה להגיע לקץ של כל המחלות ולא נצטרך עוד לתפילות על חולים, ושתמיד נמצא חן מיידי בעיני הקב”ה.