מִדְּבַר־שֶׁקֶר תִּרְחָק (שמות כג:ז)

תארו לעצמכם שיש לכם משהו בבית מאד יקר לכם, ובשל שבריריותו, אף פעם לא משאילים אותו לאף אחד, שמא יקרה לו משהו רע. אבל אז החבר הטוב שלך רוצה לשאול אותו. אז עכשיו אתה צריך לחשוב: לא הייתי משאיל אותו לאדם זר. אבל בשביל החבר הטוב הזה, לא רק שאשאיל לו, אלא אפילו אעשה זאת בשמחה!

ואז קורה הבלתי נמנע: החפץ נשבר בעודו ברשותו של חברך. הוא בא אליך ושואל: “מה עלות החפץ? אני רוצה לשלם לך!” ההלכה בשולחן ערוך מוחלטת: השואל חייב על נזק שלם – אפילו אם נשבר באונס. זה לא חוק, אלא משפט המובן בבירור.

סיפור כזה באמת קרה לחבר שלי. בסופו של דבר הוא אמר לי שהוא מרגיש מאוד לא בנוח לקחת כסף מחברו, השואל. שאלתי אותו למה? לא רק שהוא לא ידע למה זה הפריע לו, אלא שהוא אמר שגם לא נוח לו שזה מפריע לו, שכן הוא יודע שההלכה קובעת שהוא יפצה! הצעתי לו את הסיבה האפשרית הבאה: אמנם המשאיל כלל לא היה מעורב בנזק שקרה, אבל בשורה התחתונה בגלל שהשאיל, כעת היה לשואל חפץ שעלול להישבר ולגרום להפסד. לכן המשאיל מרגיש קצת אשם בכך שבאופן סיבובי הוא היה מעורב בגרימת הנזק, והיה רוצה למזער את הפיצוי.

יש סיפור דומה בגמרא (בבא מציעא פג:א):

(היו סבלים ששברו חבית יין של רבא בר בר חנן לאחר ששכר אותם להעביר את החביות. הוא לקח את הגלימות שלהם כתשלום עבור היין האבוד. באו ואמרו לרב. אמר רב לרבא בר בר חנן: תן להם את גלימותיהם. אמר לו רבה בר בר חנן: זו ההלכה? אמר לו רב: כן, כמו שכתוב: “ למען תלך בדרך טובים ” (משלי ב, כ). רבה בר בר חנן נתן להם את גלימותיהם. אמרו הסבלים לרב: עניים אנחנו ועמלנו כל היום ואנחנו רעבים ואין לנו כלום. אמר רב לרבא בר בר חנן: תן להם שכרם. אמר לו רבה בר בר חנן: זו ההלכה? אמר לו רב: כן, כמו שכתוב: “ושמר נתיבות צדיקים” (משלי ב, כ).

הגאון מווילנא, על הפסוק במשלי ב:כ, מבאר שמצפים מאדם, שהוא ברמה גבוהה ובעל אמצעים, לעשות חסד ולמחול על חובות עניים שגרמו נזק, כמו במקרה של רבא בר בר חנן. ממשיך הגאון ומסביר שאין זה נחשב כהתנהגות יוצאת דופן לאדם כזה, כפי שמרמז הפסוק, “בדרך” – דרך שמיועד לאנשים רבים. אולם, להוסיף ולשלם להם, כתוב “נתיבות” – מסלול, דרך צר מתאים ליחידים, כלומר לצדיקים ביותר.

התורת גבריאל מסביר על סמך הגר”א, שגמרא זו דורשת שאדם יעשה לפנים משורת הדין, ואפילו דיינים צריכים להתחשב אם אחד מבעלי הדין הוא עשיר או עני. זה מרחיק לכת עד כדי כך שכאשר הדבר אפשרי מבחינה משפטית, שופט שאינו עושה זאת עובר על איסור מדבר שקר תרחק!

בחיינו אנו מתמודדים פעמים רבות עם מצבים כאלה ומתחשק לנו לומר, “אבל הוא חייב לי” או “הוא פגע בי”. לדוגמה, אחד ששכר עובד שעשה עבודה גרועה וגרם לך הפסד. להיות מה שהגאון מווילנה מכנה “יהודי טוב” דורש שלא נחייב אותו על הנזק שגרם. ואם שואפים להיות צדיק, אפילו נלמד אותו איך לעשות את העבודה בצורה טובה ולשלם לו על מאמציו.

דוגמה לכך תהיה כאשר שומעים על עני ונותנים לו עבודה, למרות שיודעים שהוא יעשה עבודה גרועה. לשלם לו עבור העבודה הגרועה אולי יתאים לחלק הראשון של הפסוק. אבל לשכור אותו שוב, ולעזור לו לתקן את הטעויות שלו, ולהשקיע את זמנך ומרצך לאמן אותו, עשוי להכניס אותך לחלק השני של הפסוק, להיות צדיק. בשבוע זה של פרשת משפטים, אני מאמין שזה הזמן להתמקד בלפנים משורת הדין.