וְעַתָּ֣ה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ וְאַל־יִ֙חַר֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם כִּֽי־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י הֵ֑נָּה כִּ֣י לְמִֽחְיָ֔ה שְׁלָחַ֥נִי אֱלֹקִ֖ים לִפְנֵיכֶֽם׃ (בראשית מה:ה)

הרב שמשון רפאל הירש אומר כי מפסוק זה נוכל ללמוד לקח חשוב על מצבים שבהם אדם עשוי לחוש רגשות מעורבים. מצד אחד, האחים מצאו את אחיהם האבוד יוסף, וזה שחרור גדול; אך מצד שני הם מבינים כעת את גודל הטעות שלהם. ראה את הרב הירש כדי ללמוד לעומק כיצד להתמודד עם רגשות.

התפארת שלמה, לעומת זאת, מתמקדת על כיצד יש לפעול לאחר אירוע. אנו מבינים בשלב מסוים שמשהו חייב להשתנות ויש צורך בתשובה. כיצד עלינו להתייחס לחובה זו לחזור בתשובה? בפסוק הזה יש שתי מילים חזקות מאוד, ודרכם מלמד אותנו תפארת שלמה איך לחזור בתשובה. תמיד יש לעשות תשובה מיד, ומכאן המילה “עתה”. שנית, כמו כל המצוות, מצוות תשובה חייבת להיעשות בשמחה. לכן, יוסף נותן הוראה לאחיו, “אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ”, אלא לחזור בתשובה עכשיו בשמחה.

כשחשבתי על רעיון הזה הבנתי שזה אתגר עצום. איך היית מרגיש אם אתה, כביכול, הרסת למישהו את חייו, גרמת לו צער ומצוקה, וכעת תצטרך לראות אותו מדי יום ביומו? בנוסף לכך, הלחם היומי שלך תלוי בטוב ליבו של האדם הזה. האם תוכל לחיות באושר? אבל זה מה שיוסף עודד את האחים לעשות, כחלק מעבודת ה’  שלהם.

כפי שאנו עומדים היום, רגע אחרי חנוכה, אנו מרגישים את האושר מהקרבה שלנו לה’. אנו עלולים לשכוח את המרחק שהיה לנו בעבר ביחסינו עם ה’ באותה תקופה, שגרם את הזמנים הכואבים שקדמו לנס. אם נשכח את התקופות הללו, אנו עלולים לחזור שוב על אותן טעויות, חס ושלום. איך נתגבר על האתגר הזה? נראה לי שאפשר להסביר עם משל עתיק יומין על עניין חזרה בתשובה. הקשר של אדם עם ה’ מושווה לשני דברים הקשורים בחוט. אם החוט נקרע, כדי להחזיר את החיבור, יש לעשות קשר. ה”גלד” הזו במערכת היחסים שלנו תמיד תהיה כואבת (למשל כשנעביר אצבעותינו עליו). עם זאת, יש את הצד החיובי. הפריטים בשני הקצוות של החוט התקרבו אחד לשני מכיוון שהקשר מנצל מעט חוט. אנו מתקרבים לה’ כאשר אנו חוזרים בתשובה.  אותן ירידות בחיינו שגרמו לנו להתחבר מחדש לה’, למרות שכואבים, הן למעשה חלק מהותי מהיחסים הקרובים יותר שלנו עם ה’.

להפנים את אור החנוכה לתוכנו היא יותר מסתם זכירת הנס לאורך כל השנה, היא כוללת גם שנזכור מדוע נזקקנו לנס הזה, על מנת שנעשה כמיטב יכולתנו כדי לא להיות אדישים בעבודת ה’ שלנו. אם נוכל לשמור על זוהר האור של חנוכה במהלך חודשי החורף האפלים, אולי נזכה השנה לקבל את הגאולה לפני בוא האביב.