“וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹקִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו” (בראשית יז:יט)

לפעמים אנשים רוצים לשתף חדשות טובות עם יקיריהם וחבריהם. ויש סוג של תחרות של מי יהיה הראשון לספר את הבשורה הטובה עם אחרים. זה נראה קצת מוזר, מכיוון שבסופו של דבר הם ישמעו את זה בכל מקרה. תאר לעצמך שמשפחתך מחכה למה שנראה כמו נצח להודעה מסוימת. אם יש לך את המידע הזה, איך אתה יכול לעכב אותו מהמשפחה שלך?

אבל כאן אנו רואים עם אברהם ושרה שלמרות שחיכו לילד במשך עשרות שנים, אחרי שה’ בכבודו ובעצמו אמר לאברהם ששרה תלד בן, לא מוצאים שאברהם משתף את שרה עם הבשורות הטובות! איזו סיבה היה לו להסתיר את הבשורה המדהימה הזו מאשתו?

הרמב”ן שואל את השאלה הזו בפרשת השבוע הבא (בראשית יח:טו) ונותן מספר תשובות. אתמקד באחד מהם. קודם כל, מה הסיבה הבסיסית לכך שאנשים רוצים להיות אלו המבשרים בשורות טובות לאחרים? אני מאמין שיש אנשים שמרגישים שכשהם יעבירו את החדשות הטובות בצורה נכונה, מקבל החדשות דווקא ייהנה יותר מהחדשות. לכן, בהיותם רוצים להעניק הנאה לאדם שישמע את הבשורות, והם מאמינים שהם יכולים לומר זאת בצורה טובה יותר, הם קופצים על ההזדמנות. עם זאת, מה יקרה כשמבינים שאם מישהו אחר יעביר את החדשות, המקבל יהיה מאושר יותר? האם הוא יוכל להתאפק ולא להעביר את הבשורה כדי שהמקבל יהנה יותר?

אברהם אבינו היה התגלמות של חסד והבין שהחסד האמיתי הוא שהמקבל ייהנה ברמה המלאה ביותר. לדוגמא, המדרש אומר לנו שכשעני היה מגיע אליו לאכול הוא היה נותן לו מעדנים שמעולם לא טעם וכשהוא מארח מישהו במצב כלכלי טוב יותר, הוא היה משדרג גם את התפריט שלו, כך שכל אדם יכול לקבל תוספת של הנאה. למרבה הצער, אני חושב שישנם מארחים רבים שמעדיפים להגיש מנה שהם יהנו להכין או לאכול, במקום מנה שהאורחים יעריכו.

הרמב”ן אומר לנו שאברהם היה מודע לכך שה’ מודיע לנביאים על כל העניינים החשובים שקורים בעולם. לכן, אברהם נימק שה’ בעצמו יאמר לשרה שבקרוב היא תביא לעולם ילד. לכן, לא רק שאברהם לא היה צריך להעביר הבשורה לאשתו, אלא שהיא ללא ספק תשיג יותר הנאה על ידי קבלת המידע “ממקור ראשון” מהקב”ה בעצמו, ובכך תוענק לה תחושת הביטחון הגדולה ביותר.

לדעתי ניתן ללמוד מכך לקח כיצד לעשות חסד. לפעמים, הדרך הטובה ביותר לעשות חסד, היא על ידי אי ביצוע של מה שנראה כחסד. לדוגמא, אם לאדם היתה הזדמנות להסיע את הרב שלו ליעד מבוקש, בידיעה שעל ידי כך תהיה לו את תשומת לבו של הרב לזמן משמעותי. בסוף הנסיעה, הנהג יחוש מחוזק שעשה חסד נפלא וגם נהנה מהקשר האישי שלו עם הרב. אולם לפעמים היה ברור מראש (לו היה האדם חושב על כך) שהרב מעדיף שיהיה לו זמן בבדידות למשך הנסיעה.

שנזכה שכולנו נעשה חסד באופן שמועיל ומוערך על ידי המקבל ומצד שני מספק ומהנה גם עבורנו.