בראש השנה אנו ממקדים את תפילתנו בהכתרת מלך מלכי המלכים, הבעת תפארתו ועמידה בפניו עם יראת כבודו. כשאנחנו קוראים את הפסוקים של מלכויות, זיכרונות ושופרות – במיוחד בשופרות, שם אנו מתארים בצורה חיה את המראה של ה’ בהר סיני – נתפלל באימה וביראה. עם זאת, אין שום זכר לנושא התשובה בשום מקום בתפילת ראש השנה. (למעשה, הרב יעקב עמדן זצ”ל כתב שאין לומר את “אבינו מלכנו חטאנו לפניך” בראש השנה!)

רבים מהפרשים דנים בהעדר הברור הזה ומנסים להסביר זאת באופן הבא: כאשר יהודי עומד מול המלך, הוא אינו רוצה למנות את חטאיו. להיפך, על ידי ביטוי הפאר של המלך – בצורה אמיתית וברצינות – ישנו היבט של תשובה הניכר בתוך מילים האלה, משום שכשאנו יודעים ומבינים באופן מלא שה’ הוא מלך מלכי המלכים, זה מונע את החשק לחטוא!

ואולם בשנה זו, ראש השנה תשמ”א, לא רק שלא נזכיר תשובה, אלא יש עוד דבר שחסרונו מאוד ברור: אנחנו לא תוקעים בשופר ביום הראשון של ראש השנה. זה מבוסס על גזרה דרבנן, מכיוון שהם חששו שאפשר לעבור עם השופר ברשות הרבים בשבת.

המשך חכמה אומר לנו שלמרות שכאשר לא תוקעים בשופר בשבת בראש השנה מקיימים מצווה דרבנן, בסופו של דבר אנו עדיין חסרים את ההגנה שאנו מקבלים בדרך כלל באמצעות תקיעת השופר. זה מטריד, כפי שקובעת הגמרא,”וא”ר יצחק כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה” (ראש השנה טז:ב)

ברצוני להסביר חלק ממשמעות צליל השופר עצמו. בספרי קבלה מספרים לנו שהצליל המיוחד של השופר נעשה מאוויר, אדים, וחום. אלה הם השלושה (מתוך ארבעה) יסודות העולם שיכולים לעלות לשמיים. על ידי תקיעת השופר אנו משתמשים בכל הכוחות העומדים לרשותנו, ועל ידי כך שמקדישים אותם בעבודתינו לה’, אנו מבצעים פעולת הכתרה אמיתית. שבת מציגה את העולם בצורה מושלמת, “מעין עולם הבא”. אם חלילה מחללים את השבת, זה הורס את יופי העולם אשר ה’ מלכנו ברא. בראש השנה, יותר מאשר בימים אחרים, אם נגרום לחוסר איזון בעולם, באמת זה היה מציב אותנו במצב רעוע. לכן, למרות שלא יתכן שמישהו יעביר בטעות את השופר בשבת, חז”ל הרגישו שעדיף שלא לתקוע כדי למעט את הסיכויים לטעויות.

חז”ל אומרים לנו שאם כלל ישראל ישמרו שבת אחת בלבד, המשיח יבוא. במילים אחרות, באמצעות שמירת שבת אנו יכולים להביא את העולם לשלמותו. השנה יש לנו שתי הזדמנויות להתחנן לפני ה’: עם שמירת השבת ביום הראשון, או לעלות למעלה בקול השופר ביום השני.

יהי רצון שנזכה בימים אלו של ראש השנה שכולנו נכתב ונחתם בספר צדיקים גמורים.