תוכו כברו

“מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ תצפנו” (שמות כה, יא)    “אמר רבא כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם”  (יומא ע״ב ב:ט׳)

כשראיתי את החז”ל הזה בגמרא, עלה בדעתי שכדי למסור את המסר הזה, אולי התורה הייתה צריכה לומר את ההפך: לבנות את הארון מזהב טהור 100%! במקום זאת יש לנו ארון עץ עם ציפוי זהב “מזויף” מבחוץ וציפוי זהב “מזויף” מבפנים – ובכל זאת חז”ל לומדים מכאן שמחשבותינו חייבות להיות זהות למה שאנו מדברים!

הרב יחזקאל אברמסקי למד בישיבה של נוברדוק כנער. יום אחד, באמצע סדר הלימוד שלו, ניגש אליו הסבא (אלטער) מנוברדוק ואמר, “חז”ל אומרים שאדם צריך ללמוד שלא לשמה (לא מהסיבות הראויות) כדי שיגיע ללימוד לשמה. (ראה נפש החיים). עם זאת, זו לא הקריאה הפשוטה של המילים, שכן כתוב “לעולם” שפירושו “תמיד”! לכן, לימוד שלא לשמה הוא לא רק דרך להגיע ללימוד תורה לשמה. אלא, אדם לעולם לא יפסיק מללמוד שלא לשמה.”

לאחר שאמר זאת הוסיף הרב יחזקאל, “לקחתי על עצמי את הרעיון הזה ועם גישה זו הצלחתי בתור דיין בלונדון וחיברתי את הספר חזון יחזקאל.” אך למה בדיוק התכוון האלטער כשאמר, “לעולם לא להפסיק ללמוד שלא לשמה”? ר’ יחזקאל מעולם לא הסביר זאת עוד.

יש לי שאלה נוספת: איך אנחנו יכולים להיות תמיד אמיתיים בעבודת ה’ שלנו אם לפעמים פשוט לא מתחשק לנו? למעשה, בספרי ההלכה נאמר כי מותר לחזן בימים נוראים לבכות דמעות שווא על מנת לגרום לקהל להתפלל ביתר כוונה ורגש. נראה לי שזה עומד בניגוד גמור לנוכח המאמר חז”ל דלעיל.

ברצוני להציע כדלקמן: אנשים הם בני אדם, וכמה שהם עשויים להיות גדולים, עדיין יש להם חולשות אנושיות. זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל המשנה בפרקי אבות (ב:ד) נאלצה להזכיר לנו, “ואל תאמין בעצמך עד יום מותך.” למעשה, חז”ל מלאים בסיפורים רבים בהם אנשים שהיו צדיקים שנים רבות, נפלו לתהום העמוקה ביותר. היה אפילו כהן גדול ששנה אחת נכנס לקודש הקודשים ויצא חי, ובשנה הבאה הפך להיות אפיקורוס. איך זה קורה? התשובה היא שכולם, גדולים או קטנים, הם בני אדם.

נראה לי שיש כאלו שחושבים שלאחר שהשיגו רמה מסוימת של צדיקות, היצר הרע לא יפתה אותם יותר. עלינו להיות מודעים לכך שכבני אדם, היצר הרע תמיד קיים – “כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו!” (סוכה נב:א) (היצר הרע ערמומי מאוד ולפעמים מתחפש למצווה.)

אולי המסר של האלטער היה, “אל תשכח שאתה אנושי, ועליך לטפל ביצר הרע לפעמים ולתת לו את כמות השירות הנדרשת (כמו השעיר לעזאזל בעבודת יום הכיפורים). על ידי שמירה על יצר הרע, ועל ידי כך שאף פעם לא שוכחים שהוא קיים ופעיל, שאר חיינו יכולים להיות טהורים באמת.

אם נחזור לשאלתנו המקורית אודות התלמיד חכם שחייב להיות אמיתי למחשבותיו, זה אומר שעליו לנצל גם את חולשותיו האנושיות בעבודת ה’ שלו. העץ מכוסה בזהב מסמל את האדם הפיזי שיכול לצמוח – הרי עץ הוא יצור חי – אבל יש לכסות אותו משני הצדדים כדי להגן עליו – זה מתייחס למצוות שונות שנקבעו על ידי התורה שעל האדם לעשות.

חז”ל מספרים לנו שלמרות שכאשר היהודים השתחוו להמן הם לא התכוונו באמת לעבוד אותו, הם עדיין נענשו על כך. עם זאת, מה שהציל אותם בסוף הוא שהפכו להיות אמיתיים שוב, באמצעות צום, תפילה ותשובה. עלינו לקחת מוסר זה לחיינו ולשאוף לעשות דברים בצורה אמיתית לחלוטין. בואו נתחיל עם שמחת פורים וננסה להיות אמיתיים גם מבפנים וגם מבחוץ.