מעל ומעבר

“נֶפֶשׁ כִּי תֶּחְטָא בִּשְׁגָגָה מִכָּל מִצְוֹת ה’ ” (ויקרא ד:ב)

לְכָךְ הַכָּתוּב מַתְמִיהַּ, נֶפֶשׁ כִּי תֶּחְטָא בִּשְׁגָגָה מִכָּל מִצְוֹת ה’. מַהוּ בִּשְׁגָגָה. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַחוֹטֵא בִּשְׁגָגָה, כְּאִלּוּ עוֹבֵר עַל מִצְוֹת ה’. )מדרש תנחומא  ויקרא יא’)

לעיתים קרובות חשבתי על ההבדל בין חוטא במזיד לחוטא בשוגג. החוטא במזיד, הוא נענש בכרת או מלקות; והחוטא בשוגג, מביא קרבן. כאשר הקרבן נשחט ומוקרב בבית המקדש, הוא מהווה תחליף לאדם החוטא בשוגג, שבעצם היה צריך להקריב את עצמו! כשם שכרת מביאה לסיום חייו של החוטא במזיד, כך גם הקרבן הזה מסמל את ה”קץ” לחיי החוטא בשוגג. אך האם חטא שלא בכוונה הוא באמת כל כך רע? אולי החטא היה פשוט לשכוח את יום השבוע (והוא עשה מלאכה שאסורה בשבת), או לשכוח שמעשה מסוים אסור. מדוע אנו רואים כי “טעות” מסוג זה כ”כ חמורה עד שחייו יופסקו או יתוקנו מחדש?

הרב יוסף הירש דונר ז”ל מלונדון ציין שנראה שהמדרש הזה אומר שמי שחטא בשוגג, כאילו עבר על כל המצוות! הוא מסביר כדלקמן: אפשר להיות בעצם אדם טוב ובכל זאת היצר הרע יתגבר עליו, “ויאלץ” אותו לעשות דבר שבדרך כלל היה נמנע ממנו. אולם גם לאחר שהתגבר עליו וחטא, הוא עדיין רואה את עצמו כחלק אמיתי מכלל ישראל (אני לא אומר שזה נכון – אני רק מסביר כיצד הוא מכשיר את מעשיו). כדי שהחוטא הזה יחזור בתשובה, עליו לתקוף את התאווה המיוחדת שגרמה לו לעבור על רצון ה’; זה נעשה דרך מלקות או על ידי (שהוא יבין שיענש ב) כרת. ואילו באופן כללי אדם שעובר בשוגג עושה זאת מכיוון שזה פשוט לא נראה לו חשוב מספיק לדאוג להכיר את כל ההלכות או להיות מודע למקום ולזמן בו הוא נמצא. הרפיון הזה כלפי מצוות מראה שהוא לא נמצא ב”עמוד הנכון”. אנשים לא עושים טעויות רשלניות בדברים החשובים להם. לכן, מסביר הרב דונר, כאשר לא אכפת לו מספיק לנהוג באחריות, זה סימן לחוסר אכפתיות כללית בעבודת ה’.

פעם הוזמן הבריסקער רב לעיר לבדוק מקווה שניהל חסיד סלונימר. הרב בדק בכל פינה ופינה בנר כדי לראות אם יש סדק שדרכו יכולים לצאת מים, שיפסל את המקווה. כאשר נראה לו שהרב הגיע לסוף הבדיקה, חשב החסיד כי הבריסקער רב התעלם מנקודה מסוימת. כשהזכיר זאת בפני הרב, הרב התמקד במהירות במיקום זה. החסיד ראה שהרב רעד והלבינו פניו. לאחר שבחן שוב אמר הרב, “כן, בדקתי את הנקודה בצורה יסודית וזה בסדר.” החסיד התרגש מאוד מיראת שמים של הבריסקער רב, וסיפר את המעשה להאדמו”ר מסלונים. הרבי צחקק וחייך ואמר לחסיד, “מה אתה חושב? עולם הבא היה ריק עד שהבעל שם טוב הגיע? ישנם יהודים יראי ה’, גם בקרב הלא חסידים!”

הרב דוד סולובייצ’יק ז”ל, בנו של הבריסקער רב, נעל פעם בטעות את נעלו השמאלית לפני הימנית ונסער מאד על שהוא עבר על הלכה בשולחן ערוך. מישהו אמר לו, “אל תדאג – זו לא מצווה גדולה!” הרב דוד הגיב בחריפות ואמר משהו כמו: “חייבים להקפיד לשמור כל הלכה בשולחן ערוך!”

כן, מי שעבר על משהו אפילו שלא בכוונה זקוק לתיקון. כאשר החוטא בשוגג הגיע לבית המקדש להקריב את קרבנו, וראה את הכהנים בעבודתם, וראה גם את הנסים שהתרחשו שם יום יום, הוא הבין בפני מי הוא חטא. הבנה זו, ביחד עם הקרבן שהוא יביא במקום עצמו, יועילו להביא אותו לדאוג על כל פרט בהלכה.

כשפסח מתקרב והאביב באוויר, אנו מחדשים את עצמינו על ידי הכנות לחג בדרכים שמעל ומעבר למה שההלכה דורשת. אנו מראים לה’ את רצוננו לא לחטוא אפילו ללא כוונה. זה בהחלט נכון שמי שמתאמץ ברמת אכפתיות נוספת, יזכה לסיעתא דשמיא שלא לעבור אפילו בשוגג.

כאשר אנו מנקים את ביתנו עד שהכל מבריק מחדש, זה גם יהפוך אותנו מבריקים בעולמו הרוחנית של ה’.